טורקיה היא בת-ברית אסטרטגית וחשובה של ישראל. יש לפעול לעצירת ההידרדרות הנוכחית ביחסים עמה, ואף לשדרוגם. החשיבות הטורקית נובעת מהיותה שחקן ייחודי ומרכזי בזירה הבינלאומית, שיכול לחבר ניגודים ולהשתייך למסגרות בינלאומיות סותרות לכאורה. טורקיה בעיצומו של מסע הצטרפות לאיחוד האירופי, חברה בנאט"ו, במועצת הביטחון של האו"ם, נציג מטעמה משמש מזכ"ל ארגון מדינות האיסלם, ולאחרונה הצהירה על נכונותה לתווך בין ארה"ב לאירן.
לטורקיה מערכת יחסים מסועפת וארוכת-שנים עם ישראל. טורקיה היתה למדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל לפני כ-60 שנה. ליחסי ישראל עמה יש מימדים שונים: ביטחוני-אסטרטגי, אנרגיה ותשתיות, כלכלה ותיירות, ושיתוף פעולה חברתי ותרבותי. טורקיה כמדינה עם כ-72 מיליון מוסלמים יכולה לשמש כערוץ גישה לישראל אל העולם המוסלמי.
למרות המשבר הנוכחי, טורקיה אינה אויב של ישראל. המשבר מהווה המשכיות אם כי מוקצנת של דפוס היחסים בין המדינות, בייחוד בשש השנים האחרונות תחת ממשלתו הפרו-איסלמית של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן. כשישראל פונה לדרך של שלום, היא מוצאת בטורקיה שותפה נאמנה שמוכנה להדק את היחסים גם בתחומים אחרים. כשישראל פונה לדרך של מלחמה, טורקיה מפנה לה עורף. היחסים עם טורקיה זכו לעדנה בשנים שלאחר הסכם אוסלו, בהן תקוות השלום היו בשיאן.
גם בשנים האחרונות טורקיה הוסיפה למלא תפקיד בונה בקידום שלום היא אירחה מפגש שרי חוץ של ישראל ופקיסטן, הזמינה את פרס ואבו מאזן לנאום יחדיו מול הפרלמנט, הביעה נכונות לשלוח כוחות לשמירת שלום ללבנון ולעזה, קידמה מיזמים כלכליים בגבול הישראלי-פלסטיני, והביאה לחידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה. במקביל, ארדואן משמיע ביקורת נוקבת בישראל כשזו נוקטת פעילויות צבאיות, ומפלגתו אירחה את ראשי החמאס מיד לאחר ניצחונם בבחירות הפלסטיניות ב-2006. במשבר הנוכחי ויתר ארדואן על ישראל במסע הדילוגים שלו באזור, גילה מוכנות להביא את האינטרסים של החמאס בפני האו"ם, והשתלח באופן חסר תקדים בישראל. ארדואן הלך רחוק מדי. הצהרותיו ליבו שנאה, עוררו אנטישמיות לה הוא מתנגד, וערערו את הלגיטימציה של כל שיתוף פעולה בין המדינות
סיוע ביוזמת השלום הערבית
כעת, משנסתיימה הלחימה בעזה, טורקיה צריכה לפעול לשיקום תדמיתה בישראל. להחזיר את האמון בה שאבד, ולהבהיר כי אינה מצטרפת לציר אזורי קיצוני אלא מוסיפה לרצות ביחסים טובים עם כל מדינות האזור. מימוש ביקורו המתוכנן של הנשיא הטורקי בישראל, שנדחה בזמן הלחימה, יכול להיות נקודת ציון חשובה בכך. ישראל מצידה, אם בכוונתה לפנות לדרך השלום, יכולה להיתרם מביסוס מעמדה של טורקיה כמתווך אזורי ומחיזוק יכולתה לשמש ככזו.
מיפוי היתרונות והחסרונות של טורקיה כמתווך, מוביל למסקנות הבאות: טורקיה לא יכולה לשמש מתווך בערוץ הפלסטיני. היא מזוהה מדי עם הצד הפלסטיני, וערוץ זה כבר גדוש מתווכים. היא יכולה לסייע בבניית מוסדות לאומיים פלסטינים, בפיתוח כלכלי של הרשות הפלסטינית, ובקידום אחדות פנים-פלסטינית. טורקיה יכולה להוסיף ולשמש מתווך מרכזי בערוץ הסורי, בשיתוף ובתיאום עם ממשל אובמה, וזאת כדי להבטיח את חידוש המשא ומתן לאחר הבחירות בישראל וכדי לפעול למעבר ממשא ומתן עקיף לישיר. טורקיה יכולה לסייע משמעותית לקידום יוזמת השלום הערבית. היא יכולה לשמש כציר הקשר בכל הנוגע ליוזמה בין ישראל לעולם המוסלמי הלא-ערבי, כפי שעושות ירדן ומצרים מול העולם הערבי. זהו תפקיד ייחודי וחשוב מאין כמותו.
כדי לאפשר את מימוש מלוא ההזדמנויות המדיניות הגלומות ביחסי ישראל-טורקיה, על ישראל ליצור קשרים עם האליטה החדשה בטורקיה המקורבת לשלטון הנוכחי, עמה אין לישראל כמעט כל קשר, בתחומי החברה, הכלכלה, האקדמיה והתקשורת. על ישראל וטורקיה לפעול גם ליצירת שותפויות בין מכוני מחקר ומדיניות ובין ארגוני חברה אזרחית העוסקים ביישוב סכסוכים. או אז, התיווך הטורקי לא יישען רק על מנגנונים ממשלתיים ועל מערכת קשרים וידע מצומצמת. ישראל יכולה ללמוד מטורקיה כיצד להפוך, בעידן של שלום, לשחקן בינלאומי מרכזי, בעל השפעה במרחבים אזורים מגוונים ובעל יכולת לחבר יחדיו ניגודים שונים. המפתח הוא בשלום, ועבור השגתו יש לישראל שותפים באנקרה.
הכותב הוא מנכ"ל הפורום הישראלי הצעיר לשיתוף פעולה וחוקר לענייני טורקיה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית.