הקפה כמשל לחיים

הם נפגשו בחסותו של פורטל חברתי ידוע, הוא קרץ לה קריצה וירטואלית והיא שלחה לו סמיילי בתמורה, הוא כתב לה דברי מחמאות ופירגונים והיא חייכה אליו מהצד השני של המסך, זה נמשך זמן מה עד שהחליטו להפגש במסגרת החיים האמיתיים, הם בילו ערב שלם של קריצות וסמיילים והיא חזרה לביתה כשחיוך מבוייש בין שפתיה, מוקסמת ושבויה, אבל יודעת שאין לזה סיכוי.

לפעמים את כל כך רוצה משהו, כל כך מייחלת לו שאת בדרך מפספסת את המטרה האמיתית, שוכחת מה באמת רצית ומתבלבלת, לשם כך התכנסנו. אני כותבת לך מכאן כדי לנסות להעביר את הדברים בצורה אחרת, כדי שתראי את האמת באותיות גדולות, כדי שתכנסי בחזרה לפרופורציות ההגונות שלנו וכדי שתיישרי קו עם המציאות שאת באמת מחפשת לעצמך.

אני כותבת לא מתוך התנשאות, בהחלט לא על מנת להצביע ולהוכיח אותך על טעותך, רק על מנת שתביני ותראי איך כל כך נוח להשאר ולהתבוסס בזיכרונות מתוקים, איך הם מנחמים אותנו לשניות מעטות אבל רגע אחרי כן המציאות בועטת, אין בהם טעם יותר ואת יודעת, כי את לא באמת רוצה את הדבר הזה, הוא לא באמת נכון בשבילך.

אני אשתמש במטאפורה הכי בנאלית שאני יכולה למצוא, בהקבלה הכי משעשעת שמזכירה לי אותך ושתוכיח לך כמה זה באמת הרבה יותר פשוט מהנראה על פני השטח.
את זוכרת יקירה שלי את הימים ההם בצבא? הימים בהם היו בקרים וערבים בהם חפצה נפשינו בכוס קפה מהבילה? כוס קפה, זה כל מה שבקשנו, כל כך הרבה מכשולים היו לנו בדרך.

היו הימים שהקפה היה צבאי והחלב היה עמיד, זה נחשב למצב האופטימלי, היו ימים שהחלב החמיץ ושתינו בלי חלב, גם זה לא היה נורא, עברנו לתה ועברנו לשחור וכשגם אלו אזלו עברנו לאילתורים משיטת "הכל הולך", גם הדבש כתחליף לסוכר וכשאזל הדבש ניסינו גם ריבה, הכל כדי להמתיק. אנחנו כבר לא בימי הצבא יותר, אף עברנו דרך ארוכה מאז אותם ימים, את שותה קפה שחור מאז, אימצת לך את ההרגל ומצאת כי טוב בעינייך, את יודעת לדאוג שלעולם לא יחסר לך ממנו, את יודעת מה טוב לך, זה פשוט וקל, אין סיבה שתנסי למהול את הקפה עם דבש ולא עם אף תחליף אחר פשוט אין טעם לכך, יתרה מכך, יתכן מאד כי יש לזה טעם רע.

עכשיו תנסי לחשוב, מי כמונו יודעות שתמיד ישאר בלב הזיכרון המתוק האחרון, הדבר המנחם, המלטף והמרגיע, תמיד האחרון שהרגיש אמיתי וקרוב, שהצליח להוציא ממך לכמה רגעים את הניצוץ הזה שאת מחכה לו, שהצליח להוכיח לך שזה עוד קיים בך, הרגש והרצון לאהוב ולהיות נאהבת, זה נכון שהיה ביניכם חיבור מקסים לכמה שעות יפות, אמת היא שהרגשת נפלא במחיצתו, סופסוף זה היה באמת מעניין והמילים שהוא אמר התחברו למשפטים שלמים מלאי משמעות ולא היו לצירופים וורבאליים חסרי כל ענייין, בכל זאת עוד באותו הערב ידעת שזה לא באמת מה שאת רוצה, לא באמת מה שאת מחפשת, הוא אב לילד, גרוש טרי, גר במרחק של כמה שעות ממך, אבל זה לא משנה באמת, כי הוא לא מחפש קשר רציני, את לא רוצה כזה, בעצמך אמרת "הוא חומד של בחור אבל לא בשבילי, חבל".

אז למה יקירה להמשיך ולהונות את עצמך? להתענות עם משהו שהוא לא בשבילך? למה לך להמשיך ולחלום על עוד רגע של חסד איתו? זה בכלל לא משנה שהוא לא מחפש קשר רציני, וזה גם לא משנה כמה ילדים יש לו ואם הוא מוכן או לא מוכן, כי הוא לא נמצא כאן, זה מה שמשנה.
את יפה יקירה שלי, את יפה וחכמה, יש לך קריירה מפוארת, חיים נהדרים וחברים טובים, יש לך את כל מה שאת צריכה עכשיו, את יודעת את זה ואת לא תהיי עצובה על משהו שאת לא באמת רוצה, כי את יודעת איך את תמיד מזכירה לי, קפה שחור, שניים סוכר ובלי חלב, ככה בדיוק, לא נס ולא הפוך, שחור, ככה את אוהבת, ככה מתאים לך בדיוק, אז למה את מצטערת על איזה נס על חלב אחד שעשה לך טיזינג והלך?


efratcoffee@walla.com