פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המוות מחוסר עבודה

      אמך אינה מתה, כל מה שאהבת בה נמצא בתוכך. שיחה בין המורה הרוחני בארי לונג לבין מי שצער גדול בלבה על מות אמה

      אישה: "ברצוני לשאול על רגשות אבל ויגון עקב מותו של אדם אהוב... קשה לי מאוד להתמודד עם המצב".
      - האם מישהו קרוב לך מת לאחרונה? מתי?
      " לפני שלושה שבועות".
      - אכן זה קשה, אבל הכל בסדר. האם אהבת אותו? האם את מודעת לאהבה הזאת בגופך - ממש ברגע זה? היית קרובה אליו, לכן ללא ספק תוכלי לחוש באהבה שמתחת לרגשות הצער והכאב. את בוכה... אני מבין... אבל האם את יכולה לחוש את האהבה?
      "כן".
      - וזו תחושה טובה?
      "אני רגילה אליה".
      - לא; זהו הרגש שמגיב במקומך. האם את יכולה לחוש את אהבתך? לחוש בטו?ב וביופי של האהבה הזאת אליו - או אליה?
      "מדובר באמי".

      הגוף מת, האהבה לא

      - ובכן האהבה חיה. היא שם. כי אין מוות; הכול בסדר. אל תניחי לדבר הטיפשי שבין אוזנייך לדמיין את פניה ולהתבונן בתמונות הישנות. אין לה פנים - לפחות לא כאלה שביכולתך להכיר. אבל את יכולה לחוש את פני אהבתה; שהרי לאהבה אין צורה, למרות שצורות יכולות לשקף את אהבתנו.

      אמך אהבה אותך כל כך, ואת אותה. אבל היא אינה מתה מכיוון שהיא עכשיו איתך. כל מה שאהבת בה נמצא בתוכך. כל מה שחי אי פעם נמצא בנבכי הנפש - בתוכך.

      האהבה היא אחת משתי הדרכים שבאמצעותן הנפש מתקשרת איתנו. הדרך האחרת היא רגש. אנא בדקי אם יש אמת בדבריי. אל תאמיני לי סתם כך. רגש - במיוחד שנאה - יכול לקשר אותנו למתים בדרך שעלולה להיות מפחידה ומעוררת חלחלה. אבל אהבה היא התקשורת הנעלה ביותר, דוממת ויפה, כפי שתמיד את חווה במחיצתו של אהוב לבך: אתם פשוט מטיילים יחדיו ומחייכים, ללא מחשבות. האהבה ממלאת אותך ואת תוהה מדוע כולם נראים עצובים כל כך. ייתכן שדמותו של אהובך תעלה בראשך, אך אינך חושבת עליו - את יודעת אהבה טהורה ומתוקה ודבר לא מטריד אותך.

      שכלך ימשיך לנסות ולשכנע אותך שאמך מתה. אבל אני חוזר ואומר שבתוכך היא לא מתה. נכון, הגוף מת. האדם איננו. אבל היא נמצאת כרגע בתוכך, ואהבתה מיידעת אותך: "הכול בסדר. אני כאן". אין ביכולתה להביע דבר מלבד אהבתה. לו יכלה לדבר, הייתה מבקשת ממך: "אנא חושי את אהבתי".

      לתקשר עם המתים

      אל תתאבלי עליה. אם תתבונני בתמונות הישנות תפרצי בבכי. עלייך להיות חזקה די הצורך על מנת להתבונן בתמונות ולחייך, לחוש באהבה ולומר "את מתה, אבל אני יודעת שאהבתך חיה". כאשר את חושבת עליה את מענה את עצמך. פשוט דעי את אהבתה, והדמעות ילכו ויתמעטו. את הרי יודעת שאינך יכולה להחזיר אותה, הלא כן? הגוף אינו יכול לחזור. אחרת האדמה הייתה מתמלאת בכל כך הרבה אנשים שלא היינו יכולים לנשום. זהו הצדק שבמוות. יש לך ילדים?

      "כן. ילדה בת תשע".

      - האם היית רוצה שגם היא תבכה ותתאבל עלייך כאשר תלכי? שגם היא תתייסר כמוך? האם את מלמדת אותה שכל גוף חייב למות?

      "האם את חשה אהבה בתוכך, בתי? כן? אם כך, תמיד תוכלי לחוש את אהבתי ולדעת שאני איתך. וגם כאשר הגוף הזה ימות ביום מן הימים, עדיין תדעי את אהבתי. אל תטילי בכך ספק. אל תאמיני למי שאומר לך שאת צריכה להתייסר". חיי את האמת הזאת ולמדי את ילדתך: "כאשר אני במגע עם האהבה בתוכי, גם אמי נמצאת שם ואינני אומללה". אבל האם זוהי האמת? כן או לא?
      "אמת".

      עכשיו עלייך לחיות זאת - לממש את האמת. אל תחפשי תקשורת אחרת מלבד אהבה, שכן האהבה היא התקשורת האמיתית של הרוח ודרכה את יכולה לחוש את נוכחותה של אמך. אינני מדבר על אהבה באופן כללי; בכוחך לחוש את נוכחות אהבתה, בדיוק כפי שאת מסוגלת לחוש בתוכך את אהבתה של בתך. את בפירוש יכולה לחוש את הנוכחות הזאת; במיוחד כאשר האדם שאת אוהבת כבר מת.

      מתוך ספרו של בארי לונג "הרשו לי לדבר איתכם על מוות". הספר הוא אסופת שיחות על המוות - מדריך לזמנים הנוראים והקשים של פרידה וסיום, אך בסופו של דבר, זהו ספר על חיים ואהבה שללא ספק יעזור לרבים ברגעיהם הקשים.