כמה יוסי

נגלול את הסרט אחורה, לפתיחת הדרבי בשבת. הפועל גביע אופ"א תל אביב עולה כמועמדת ברורה לניצחון. הצעירים של מכבי עולים עם בטן מתהפכת. לא עוברות עשר דקות וקלשצ'נקו דופק פנימה בומבה עם הראש. חבורת הילדים בצהוב מבולבלת ונבוכה. נמני אוסף אותם למתקפת נגד, רק לא להתייאש.

דקה אחת אחר כך, הכדור אצל אבוקסיס בקצה הרחבה של הפועל. ביטון לוחץ אותו חזק. זו סיטואציה מסוכנת, אסור לאבד פה כדור. אפשר להוציא לקרן, אפשר לנסות להעיף לכל הרוחות. אבל לא, לא אצל אבוקסיס.

כי בשניה הזו אבוקסיס הוא מלך העולם. בשניה הזו אבוקסיס הוא השחקן שהדיח את צ'לסי, אבוקסיס הוא שותף לקבוצה שעומדת להביס את מכבי בדרבי הגדול. ביטון? מי זה ביטון? את זולה אני מכיר, השפלנו גם אותו, אבל ביטון? אלי ביטון?

אבוקסיס מנסה לעבור את ביטון. ביטון חוטף לו וחודר עמוק לרחבה. אבוקסיס, בנסיון נואש להוציא ממנו את הכדור, דוחף את הרגל. הכדור מגיע לנמני, נמני משחיל אותו פנימה. תיקו. מרגע זה, מכבי כבר לא קבוצה פצועה בצרות ובפיגור. מרגע זה מכבי היא קבוצה שגם כשהיא חוטפת, היא משווה מיד. מאה ליטר ביטחון עצמי מוזרקים לוורידים של צעירי מכבי. מי שמשווה פעם אחת, ומהר כל-כך, מאמין, ובצדק, שיוכל להשוות גם בפעם השניה והשלישית. גם מי שחוטף דקה אחרי שכבש, כבר לא יהיה מה שהיה. משחק שונה לגמרי לפנינו.

הדבר הכי מרשים במשחק של הפועל בסטאמפורד ברידג', מלבד אלימלך וכמויות המזל, היה היכולת לבצע נכון את הדברים הקטנים: הרחקה לקצה המרוחק של המגרש, סיבוב נכון של מגן עם הכדור כלפי חוץ ולא כלפי פנים, עוד עבירה קטנה בזמן ובמקום הנכונים, כל אותם דקדוקי עניות שקשטן הנודניק כל-כך מתעקש עליהם. זה מה שהבדיל בין הפועל לבין הנבחרת, שלא הגיעה לפלייאוף משום שלא הצליחה לזכור את יסודות הכדורגל בדקות האחרונות.

ספק אם יש שחקן שמאפיין יותר את הכדורגלן הישראלי "הישן", יותר מאבוקסיס. ספק אם בגילו ובמעמדו (כפי שהוא תופס אותו) הוא יכול להשתנות. אבוקסיס הרי כבר ראה בחלומו איך הוא משפיל את ביטון, ואת מכבי כולה, לקול תרועות היציע האדום שמאחוריו. קטן עליו לשחק לפי הספר. כמה מוצלח הוא היה יכול לצאת עם הכדור. כמה גאה, כמה נפוח. כמה יוסי.