ברק אובמה - נאום ההשבעה המלא

"אזרחים יקרים, אני עומד כאן היום מלא בתחושת ענווה לאור המשימה העומדת בפנינו, אסיר תודה על האמון שנתתם בי, מודע לקורבנות שהקריבו אבותינו. אנו מודה לנשיא בוש בעבור השירות שהעניק לאומה, כמו גם על הנדיבות ושיתוף הפעולה שהפגין במהלך תקופת המעבר.

44 אמריקאים נשאו עד היום את שבועת הנשיא. המילים נאמרו במהלך זמנים של שגשוג ושל שלום. עם זאת, מדי פעם, השבועה נאמרה בעיצומן של סערות ושמיים מעוננים. ברגעים אלו, אמריקה הצליחה להחזיק מעמד לא רק בגלל היכולת והחזון של בעלי המשרות הרמות, אלא בגלל שאנו, העם, נותר נאמן לרעיונות של אבותינו המייסדים ולחוקה.

כך היה. כך צריך להיות בדור הזה של אמריקאים. העובדה שאנו בעיצומו של משבר היא ברורה לכולם. האומה שלנו במלחמה, נגד רשת רחבה של אלימות ושנאה. הכלכלה שלנו חלשה, תוצאה של תאוות בצע וחוסר אחריות מצד מספר גורמים, אך גם בגין הכישלון שלנו לקבל החלטות קשות ולהכין את האומה לקראת עידן חדש. אנשים איבדו את בתיהם, פוטרו ממשרותיהם, עסקים נסגרו. ביטוח הבריאות יקר מדי, בתי הספר שלנו נכשלים, וכל יום מביא עמו ראיה נוספת לכך שהדרך בה אנו צורכים אנרגיה מחזקת את אויבינו ומאיימת על כדור הארץ. אלו הם סממנים של משבר בהסתמך על נתונים וסטטיסטיקה.

סממנים נוספים פחות נראים לעין הם התפוגגות האמון והביטחון ברחבי המדינה – פחד מנדנד לגבי העובדה שקריסת אמריקה היא בלתי נמנעת, ושהדור הבא חייב להנמיך ציפיות.

היום אני אומר לכם שהאתגרים העומדים בפנינו הם אמיתיים. הם רציניים והם רבים. ההתמודדות עמם תהיה קשה ותיארך זמן רב. אך דעו זאת, אמריקה – אנחנו נעמוד בהם. ביום זה, התאספנו כאן משום שבחרנו בתקווה על פני פחד, אחדות על פני קונפליקט וחוסר הרמוניה. ביום זה, אנו מצהירים על תום הקטנוניות והבטחות השווא, הטחת האשמה ודוגמות מיושנות, שחנקו את הפוליטיקה שלנו.

אנו עדיין אומה צעירה, אך כפי שכתוב בכתבי הקודש, הגיע הזמן להניח בצד את הדברים הילדותיים. הגיע הזמן לאשש מחדש את רוח העמידה שלנו. לבחור בהיסטוריה טובה יותר. לשאת אל העתיד את המתנה היקרה, את הרעיון האצילי, המועבר מדור לדור: את ההבטחה שניתנה על ידי אלוהים שכולנו שווים, חופשיים וכולנו זכאים לחפש אחר משמעות האושר.

אנו מחזקים מחדש את הגדולה של האומה שלנו, אנו מבינים שגדולה לא ניתנת. יש להרוויח אותה. המסע שלנו מעולם לא כלל קיצורי דרך או הסתפקות במועט. הוא מעולם לא היה מסע של רכי הלבב, אלו המעדיפים מנוחה על פני עבודה או מבקשים לעצמם חיים של תענוגות, עושר ופרסום. לעומת זאת, הוא היה מסעם של האמיצים, לוקחי הסיכונים, העושים, היוזמים – חלקם ידועים אך רובם גברים ונשים אנונימיים, שחצבו את הדרך הארוכה והקשה לקרת שגשוג וחופש.

בעבורנו, הם ארזו את חפציהם המעטים ונסעו על פני אוקיאנוסים במסגרת החיפוש אחר חיים חדשים. בעבורנו הם עבדו בסדנאות הזיעה והתמקמו במערב, ספגו את הצלפת השוט וחרשו את האדמה הקשה. בעבורנו הם לחמו ומתוף במקומות כגון קונקורד, גטיסבורג, נורמנדי וקיי סאן. שוב ושוב אנשים ונשים אלו נאבקו והקריבו ועבדו עד שידיהם שתתו דם כדי שאנו נוכל לחיות חיים טובים יותר. הם ראו את אמריקה גדלה יותר מסך שאיפותינו הבודדות. גדולה יותר מכל ההבדלים של מוצא, עושר או אמונה.

זהו המסע אותו אנו ממשיכים היום. אנו עדיין האומה המשגשגת והחזקה ביותר בעולם. הפועלים שלנו הם לא פחות יצרניים מאשר בתחילת המשבר. המוצרים והסחורות שלנו לא פחות נחוצים מאשר לפני שבוע או לפני חודש. התפוקה שלנו לא הצטמצמה. אך הזמן של הגנה על אינטרסים צרים, של דחיית החלטות לא נעימות – עבר. החל מהיום, עלינו לנער את האבק, לאסוף את עצמנו ולהתחיל לבנות מחדש את אמריקה.

לכל מקום אליו נביט, יש עדיין עבודה לעשות. מצב הכלכלה קורא לפעולה מיידית, אמיצה ומהירה, ואנחנו נפעל – לא רק כדי לייצר משרות חדשות, אלא גם להניח בסיס חדש לצמיחה. נבנה דרכים וגשרים, רשת חשמל ומערכת דיגיטלית שישפרו את המסחר וייקשרו אותנו יחדיו. משיב את המדע למקומו הראוי ונשתמש בפלאי הטכנולוגיה על מנת לשפר את איכות שירותי הבריאות ולהוזיל את עלויותיהם. נרתום את השמש והרוח ואת האדמה על מנת לתדלק את המכוניות שלנו ולנהל את המפעלים. נשנה את בתי הספר ואת המכללות והאוניברסיטאות על מנת לעמוד בדרישות העידן החדש. את כל זה אנחנו יכולים לעשות. את כל זה נעשה.

כעת, ישנם אלו המטילים ספק בשאיפות שלנו – המרמזים על כך שהמערכת שלנו אינה יכולה לשאת תוכניות גדולות על כתפיה. הזיכרון שלהם קצר. בעבור אלו ששכחו מה המדינה הזו עשתה. מה שנאשים ונשים חופשיים יכולים להשיג כשהדמיון מתגייס למען מטרה משותפת וההכרח הופך לאומץ.

מה שהציניקנים לא מבינים זה שהאדמה זעה תחתם – שהטענות הפוליטיות העבשות שלהם לא חלות עוד. השאלה שאנו שואלים היום אינה האם הממשלה שלנו גדולה או קטנה יותר, אלא האם היא עובדת – האם היא עוזרת למשפחות למצוא משרות בשכר ראוי, מטפלת בהם בעלות שהם יכולים לעמוד בה, מבטיחה להם פרישה מכובדת. התשובה היא כן. אנחנו מתכוונים להתקדם קדימה. אלו מאיתנו שאחראים על ניהול כספי הציבור יישאו באחריות – להשקיע בצורה חכמה יותר ולנהל את עסקיהם בשקיפות - בגלל שרק אז נוכל להשיב את אמון העם בממשלתו.

השאלה העומדת בפנינו אינה האם השוק הוא כוח טוב או רע. הכוח שלו לייצר עושר ולהרחיב את החופש בלתי ניתן להגבלה, אך משבר זה הזכיר לנו שללא עין פקוחה, השוק יכול לצאת מכלל שליטה – ושהאומה לא יכולה לשגשג כשהיא שמה בראש את העשירים. ההצלחה של הכלכלה שלנו הסתמכה תמיד לא רק על התמ"ג, אלא על היכולת שלנו להעניק הזדמנות לכל מי שמעוניין בכך – לא מתוך צדקה כי אם בגלל שזו היא הדרך הבטוחה ביותר להבטיח את הטוב בעבור כולם.

בנוגע לביטחון המשותף, אנו דוחים את הבחירה המזויפת בין הביטחון שלנו לאידיאלים. האבות המייסדים, שעמדו בפני סכנות שאיננו יכולים לעלות על דעתנו, ניסחו חוקה שתבטיח את שלטון החוק ואת זכויות האדם, חוקה שהורחבה על ידי הדם שנשפך במהלך הדורות. אידיאלים אלו עדיין מאירים את העולם, ולא נוותר עליהם. לכלה עמים והממשלות הצופים בנו היום, מעיר הבירה הגדולה ביותר ועד הכפר הזעיר ביותר בו נולד אבי: דעו שאמריקה היא ידידה של כל אומה ושל כל גבר, אישה וילד המבקשים עתיד של שלום ושל כבוד. אנו מוכנים שוב להוביל.

זכרו שהדורות המוקדמים התמודדו עם פשיזם ועם קומוניזם לא רק בעזרת טילים וטנקים, אלא בעזרת בריתות אמיצות ואמונות בלתי מעורערות. הם הבינו שהכוח לבדו אינו יכול להגן עלינו, ולא להעניק לנו את הזכו. לעשות כראות עיננו. במקום זאת, הם ידעו שהכוח שלנו יגדל רק באמצעות שימוש זהיר, הביטחון שלנו נובע לצדקת המטרה שלנו, הדוגמה שאנו נותנים, תכונות הענווה והאיפוק שאנו מפגינים.

אנו מגיני מורשת זו. מודרכים על ידי עקרונות אלו, אנו יכולים להתמודד עם האיומים החדשים הדורשים את מאמצנו הגדולים ביותר – ושיתוף פעולה והבנה גדולים יותר בין העמים. נתחיל לסגת מעירק בצורה אחראית ונותיר אותה לעמה, נשיג שלום באפגניסטן. בעזרת ידידותינו הוותיקות ואויבותינו לשעבר, נעבוד ללא לאות על מנת להחליש את האיום הגרעיני, ולהגן על הכדור מפני התחממות גלובלית. לא נתנצל על הדרך בה אנו חיים את חיינו ולא נספיק לעמוד על המשמר ואלו המתכוננים לקדם את מטרותיהם על ידי הטלת טרור ורצח חפים מפשע, אנו אומרים לכם כעת שהרוח שלנו חזקה מתמיד ואינה יכולה להישבר. לא תוכלו להביס אתנו, אנחנו נביס אתכם.

אנו יודעים שהמסורת המטולאת שלנו היא החוזקה שלנו, לא רק חולשתנו. אנו אומה של נוצרים ומוסלמים, יהודים והינדואיסטים וגם אתאיסטים. אנו מעוצבים מכול מיני שפות ותרבויות, שנשאבו מקצוות תבל. טעמנו את הטעם המר של מלחמת האזרחים וההפרדה הגזעית ויצאנו חזקים מהפרק הקודר הזה ומאוחדים יותר. איננו יכולים אלא להאמין ששנאות ישנות יחלפו יום אחד, שהגבולות יתמוססו, שהעולם יקטן, שהאנושות המשותפת תחשוף עצמהף ושאמריקה תמלא תפקיד בקבלתו של עידן חדש של שלום.

לעולם המוסלמי אני אומר, אנו מבקשים דרך חדשה להתקדם, המבוססת על אינטרסים משותפים וכבוד הדדי. למנהיגי העולם, המבקשים לנטוע סכסוכים או להאשים את תחלואות החברה במערב – דעו שעמכם יישפטו אתכם על מה שאתם יכולים לבנות ולא על מה שאתם הורסים. לאלו הנתלים בכוח דרך שחיתות ומרמה והשתקת קולות ההתנגדות, דעו שאתם נמצאים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. אך גם לכם נושיט ידינו אם אתם מוכנים להרפות את האגרוף.

לעמים העניים, אנו מתחייבים לעבוד לצדכם על מנת לאפשר לחוות שלכם להצמיח תבואה ולאפשר זרימה של מים נקיים. להאכיל את הרעבים ולהזין את המוחות הרעבים. ולאומות המפותחות הנהנות כמונו משגשוג יחסי, אנו אומרים שאיננו יכולים עוד לאפשר לעמנו להיות אדישים לנוכח הסבל מחוץ לגבולותינו. איננו יכולים לצרוך את משאבי העולם ללא התייחסות להשלכות. העולם השתנה, ועלינו להשתנות עמו.

בעודנו בוחנים את הדרך הנפרשת בפנינו, אנו זוכרים בענווה ומתוך הוקרה את האמריקאים האמיצים אשר בשעה זו, מפטרלים במדברות רחוקים והרים מרוחקים. יש להם מה להגיד לנו היום, בדיוק כפי שיש לאלו שנפלו ושוכבים כעת בבית הקברות בארלינגטון. אנו מוקירים אותם לא רק בשל העובד השהם השומרים של החופש שלנו, אלא בשל העובדה שהם מסמלים את רוח השירות. את הרצון למצוא משמעות במשהו גדול ממך. ועדיין, ברגע זה – רגע שיכונן דור שלם – זוהי בדיוק הרוח שצריכה למלא את כולנו.

ממשלות יכולות לעשות מה שהן יכולות עד גבול מסוים, אך בסופו של דבר האומה הזו מסתמכת על האמונה וההחלטיות של העם האמריקאי. על החמלה שגורמת לאדם לקחת תחת חסותו זר כשסכר נפרץ, חוסר האנוכיות של הפועלים שמעדיפים לעבוד פחות שעות מאשר לראות חבר מאבד את עבודתו – תכונות אלו עוזרות לנו להתגבר על השעות האפלות ביותר. זהו אומץ הלב של הכבאי הפורץ לתוך חדר המדרגות אפוף בעשן, אך גם של ההורה המוכן להאכיל ילד שקובעות את גורלנו.

האתגרים הניצבים בפנינו הם אולי חדשים. הכלים בהם עלינו להשתמש כדי להתמודד איתם אולי חדשים. אך הערכים בהם הצלחתנו תלויה – עבודה קשה וכנות, אומץ ומשחק הוגן, סובלנות וסקרנות, נאמנות ופטריוטיזם – הם ישנים. הדברים האלה הם אמיתיים. הם היו הכוח המניע שלנו לכל אורך ההיסטוריה.

מה שדרוש הוא חזרה לאמיתות האלה. מה שנחוץ מאיתנו כעת הוא עידן חדש של אחריות – הכרה מצד כל אמריקאי, שיש לנו חובות לעצמנו, לאומה שלנו ולעולם. חובות שאנו לא מקבלים בחוסר רצון אלא דווקא בשמחה, בטוחים בידיעה שאין דבר יותר מספק לרוח, יותר מכונן לאופי שלנו, מאשר לתת את כל מה שיש לנו למשימות הקשות. זהו המחיר וההבטחה של האזרחות.

זהו מקור הביטחון שלנו – הידיעה שאלוהים קורא לנו לעצב גורל לא ודאי. זוהי משמעות החירות שלנו והאמונה שלנו – הסיבה שבגללה כל גבר, אישה וילד מכל גזע ובעל כל אמונה יכול להצטרף לחגיגה לאורך האתר המופלא הזה, והסיבה שבגללה אדם שאביו לא היה יכול לקבל שירות במסעדה מקומית לפני 60 שנה, יכול לעמוד בפניכם היום כדי להישבע בשבועה הקדושה מכולן.

לכן, הבה נצרוב את היום הזה בזיכרון, של מי שאנחנו ואיזה מרחק רב עברנו. בשנת לידתה של אמריקה, בחודשים הקרים ביותר, קבוצה קטנה של פטריוטים התכנסה במחנות לחופי נהר קפוא. הבירה ננטשה. האויב התקדם. השלג הוכתם בדם.

ברגע בו הצלחת המהפכה שלנו היתה מוטלת בספק, אבי האומה שלנו ציווה להקריא את המילים הבאות לאנשים: "תנו לדורות הבאים לדעת, שבעומקו של החורף, בו דבר מלבד תקווה וצדק לא יכול היה לשרוד...העיר והמדינה, שעמדו בפני סכנה ממשית, התעלו כדי לעמוד באתגר".

אמריקה! בפני הסכנות המשותפות הניצבות בפנינו, בחורף הזה עם כל הקשיים, הבה נזכור את המילים הנצחיות הללו. עם תקווה וצדק, הבה ננצור פעם נוספת את הרגעים המקפיאים ונעמוד בסופות העתידות לבוא.

מי ייתן וילדי ילדינו יאמרו שכאשר בחנו אותנו, סירבנו להניח למסע הזה להסתיים, שלא נסוגנו לאחור ולא היססנו. ועם עיניים הנשואות לאופק ועם חסד האל המונח עלינו, נשאנו הלאה את המתנה הנפלאה של החירות ונשאנו אותה לחוף מבטחים למען הדורות הבאים".