פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נעים להכיר - התחמס הנובי

      התחמס הנובי הוא עוף קטן ומיוחד, שניצל בארץ דווקא בזכות שדות מוקשים. מדור חדש, בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, מספר לכם על חיות בר בישראל הנמצאות בסכנת הכחדה

      התחמס הנובי הוא עוף לילה קטן ובהיר. הוא שייך למשפחת התחמסים, לה שלושה נציגים בישראל, אך התחמס הנובי הוא הדוגר היחידי בישראל, בעוד שני האחרים – התחמס האירופאי והתחמס המצרי, רק חולפים דרך ישראל בעונות הנדידה.

      כל התחמסים פעילים בלילה, הם ניזונים מחרקים מעופפים ונהנים במיוחד מאכילת עשים, אותם הם לוכדים בעזרת מפתח הפה הרחב שלהם תוך כדי תעופה. באירופה, תחמסים נמצאים לעתים קרובות בקרבת עדרי בקר וצאן בשל החרקים הנמשכים אליהם בלילה. בעבר חשבו שהם יונקים מחלב החיות, ושמם הקדום היה 'חולב העיזים' או באנגלית Goatsucker.

      זהירות, תחמס בדרך

      התחמס הנובי מאתר את טרפו כשהוא יושב על הקרקע – לעתים קרובות על דרכי עפר רחבות, בשל הצורך להסתכל למעלה ולראות שמיים פתוחים מולם הוא יכול לאתר חרקים מעופפים. תכונה זו שלו גורמת לו להיות פגיע במיוחד לדריסה על ידי כלי רכב הנוסעים במהירות בלילה.

      עונת הדגירה של התחמס הנובי היא בין מרץ למאי, ובכל עונה פורחים שניים או שלושה גוזלים. פעילות הקינון וגם פעילות חיפוש המזון של התחמס הנובי קשורה באופן ישיר למחזור הירח. בלילות ירח מלא, קל יותר לתחמסים לאתר את טרפם באמצעות חוש הראייה, ואז הם מגבירים את פעילותם, ואילו בלילות חשוכים קשה להם הרבה יותר לצוד עשים. את מועד בקיעת הביצים ופריחת הגוזלים הם מתאימים בצורה מושלמת ללילות ירח מלא, על מנת לאפשר אספקת מזון מיטבית לגוזלים הרעבים.

      בעונת החורף, התחמסים הנוביים נכנסים למצב של היפותרמיה מבוקרת, כמו מצב standby של מחשב. בלילות החורף הקרים של המדבר, התחמסים חוסכים בהוצאות חימום הגוף שלהם ונותנים לטמפרטורת הגוף שלהם לצנוח בצורה משמעותי, מ- 41ºC ל- 24ºC, וכך חוסכים באנרגיה בצורה משמעותית. תופעה זו מוכרת את עופות ויונקים רבים, כמו עטלפים, סיסים ועוד.

      בתי הגידול נעלמים

      התחמס הנובי הוא אחד הקטנים במשפחתו. הוא נמצא בחלקם היבשים של מזרח אפריקה – סודן, אתיופיה ומזרח קניה, אך כנראה במספרים קטנים. כמו רוב החיות הפעילות בלילה, המידע עליו מועט ביותר משום שקשה לצפות בו בלילה. תת מין אנדמי (בעל תפוצה מוגבלת לאזור גיאוגרפי מצומצם) נמצא בחלק הצפוני של הבקע הסורי – אפריקאי, בישראל ובירדן. בישראל, התחמס הנובי היה נפוץ בעבר לאורך הבקע, מעמק בית שאן בצפון עד לאילת בדרום. בית הגידול החביב על התחמס הנובי במחוזותינו הוא מלחה – מקום המאופיין בקרקעות מלוחות, מי תהום גבוהים מליחים, וצמחייה המתמודדת עם ריכוזי המלח הגבוהים – אשל ומספר צמחים נוספים.

      בשני העשורים האחרונים החקלאות בערבה ובבקעת הירדן התפתחה מאד, בשל התפתחות טכנולוגיות לגידול ירקות בחממות ובשל השימוש המוגבר במים מליחים לחקלאות והעלייה בביקוש לירקות באירופה בחורף. כתוצאה מכך נעלמו לחלוטין רוב המלחות המפוארות ששגשגו בעבר – מלחת אילת, מלחת עברונה, מלחת יטבתה, מלחת חצבה – כולן נעלמו כלא היו, ובמקומן צמחו חממות לגידול ירקות לייצוא. עם היעלמות בית הגידול שלו, התחמס הנובי נעלם כמעט לגמרי מישראל. אם בשנות השמונים של המאה הקודמת היו מוכרים בישראל כמה מאות זוגות, כיום מוכרים כעשרים זוגות בלבד וכולם מרוכזים באזור אחד בלבד – מלחת סדום מדרום לים המלח, בסמוך ליישובים נאות הכיכר ועין תמר. הסיבה להימצאותם שם היא שדות המוקשים הנרחבים בכיכר סדום, המונעים לעת עתה את הפיתוח החקלאי שם.

      שטחי המלחה בכיכר סדום נמצאים תחת איום מיידי, בשל כוונות הרשויות לנקות את השטחים הממוקשים באזור, כדי לאפשר פיתוח חקלאי. אם תוכניות אלה יצאו אל הפועל, התחמס הנובי ייכחד מישראל, והאוכלוסייה העולמית של תת המין האנדמי תיפגע קשות. בימים אלה מנסים אנשי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, ביחד עם תושבים מיישובי האזור, לאפשר שמירה על בית גידול מיוחד זה, על כל החי והצומח בו, ובכך לאפשר את המשך קיומו בישראל של העוף המיוחד כל כך – התחמס הנובי.

      * הכותב הוא אקולוג החברה להגנת הטבע