"יום חג למדינת ישראל"

כנראה שהיה צריך להקשיב ליצחק תשובה מתראיין בתוכניתו של רזי ברקאי, הבוקר בגלי צה"ל כדי להבין את גודל ההתרגשות. תשובה, בעל השליטה בחברת דלק השותפה בפרויקט גילוי המאגר העצום של הגז הטבעי 90 קילומטרים מחופי חיפה, שבר שתיקה תקשורתית ארוכה וסיפר בהתרגשות על הגילוי. מלבד הגאווה הלאומית של תשובה. "זהו יום חג למדינת ישראל, יום חג". אי אפשר להתעלם מהעובדה שסוף סוף, לאחר חודשים שבהן חווה קריסה כלכלית כתוצאה מהמשבר הפיננסי העולמי הוא יכול לנשום לרווחה. השאלה היא האם בעקבות כך יוכלו גם תושבי אשקלון לנשום ברווחה.

לפני כחצי שנה, החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות לאשר את התוכנית להקמת תחנת כוח פחמית בעיר אשקלון. הטענה המרכזית של שר התשתיות בנימין בן אליעזר הרוח החיה מאחורי התוכנית היא שלישראל אסור להסתמך על "גורמים זרים" בכל מה שנוגע לאנרגיות, כאשר הכוונה היא למשבר הגז הטבעי בין ישראל למצרים. בין ישראל למצרים ישנו הסכם בין 30 שנה שבמהלכו מתחייבת מצרים לספק גז טבעי לחברת חשמל. הקמת תחנת כוח פחמית נוספת עשויה לשחרר את ישראל מתלות זו.

מאז שנודע לארגונים הסביבתיים כי חברת החשמל מתכננת להקים תחנה פחמית נוספת באשקלון בעלת כושר ייצור של 630 מגה-וואט, הם מנהלים מאבק עיקש נגד התוכנית. לדבריהם, הפעילות שאמורה להתבצע בתחנת הכוח - שריפת הפחם ושינוי מצב הצבירה שלו ממוצק לגז - הופכת אותו לסוג דלק המסוכן ביותר לאדם ולסביבה. על פי מסמך שהכינה עמותת "אדם טבע ודין" לקראת הדיון, הנקרא "על האיוולת בהקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון", הפעלת התחנה תגדיל ב-13% את שיעור פליטת גזי חממה משריפת דלקים בישראל. הדבר יעמוד בניגוד מוחלט למגמה העולמית של הפחתת פליטת גזים אלה ולהסכם בינלאומי בעניין - שגם ישראל אמורה להיכלל בו.

הפרסום הבוקר על גילוי הגז הטבעי טורף את כל הקלפים. במידה ואכן יתברר כי מדובר "בתגלית האנרגיה הגדולה ביותר בישראל מעולם", הופכת הקמת תחנת הכוח הפחמית ללא רלוונטית. בראיון היום לדה מרקר, אמר מנהל בכיר מאוד בשוק האנרגיה בישראל, כי גודל המאגר שעליו דווחו החברות המפעילות - 88 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) - הוא אכן גדול. "לשם השוואה, תנאי הסכם האספקה של מצרים לחברת החשמל, שאורכו 30 שנה, מדבר על כמות כוללת של של 3 BCM, כך שהתגלית הזו היא כמעט פי 30 מכל ההסכם עם המצרים". הארגונים הסביבתיים מיהרו לקפוץ על העגלה ולעלות מדרגה את המאבק נגד הפחמית.

ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה", והשלוחה הישראלית של גרינפיס ניהלו בשנה האחרונה מאבק עיקש נגד הקמת הפחמית, הם החתימו עצומות, הפעילו לחץ על המועמדים לראשות העיר אשקלון, קיימו הפגנות רבות והיו חלוצי המאבק. הבוקר הם יכלו להביע מעט אופטימיות לגבי העתיד, ותקווה כי בן אליעזר ישנה את החלטתו. "מגמה ירוקה קוראת לנצל את אותו מקור של גז טבעי, כך שיחסוך את הקמת התחנה הפחמית, ויעניק מרווח נשימה לתושבי ישראל ולמשק החשמל". נאמר בהודעת הארגון, "רק כך תוכל מדינת ישראל ליישם במלואן את תוכניות הייעול של משק האנרגיה, שהן לבדן חוסכות הקמה של תחנה פחמית נוספת. אנו קוראים לשר התשתיות לממש את הכרזותיו כי הוא "שר התשתיות הירוק ביותר אי פעם"- ולפעול באמת כנגד הקמת תחנה פחמית נוספת".

גם בגרינפיס קראו לבן אליעזר לשקול מחדש את החלטתו. "אין כרגע לפואד שום תירוץ להמשיך עם כוונתו להקים תחנה פחמית שנייה באשקלון", אומרת עו"ד נילי גרוסמן, מנהלת מאבק האנרגיה ושינויי האקלים בגרינפיס, "המשוואה השתנתה. התלות במצרים תפחת ויהיה לנו מקור מבית של גז טבעי. פירוש הדבר כי על שר התשתיות להתעשת, לקבל בידיים פתוחות את המציאות החדשה והחיובית ולומר "לא" לתחנה הפחמית הנוספת".

יושב ראש מפלגת הירוקים פאר ויסנר קרא אף הוא היום לשר התשתיות בנימין בן אליעזר לבטל את הקמתה של תחנת הכח הפחמית באשקלון, זאת לאור הפירסומים על מציאת כמויות גדולות של גז טבעי.

גם התנועה הירוקה-מימד בירכה הבוקר על הגילוי ההיסטורי של מאגרי גז בקידוח תמר. ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, מראשי התנועה הירוקה-מימד הסביר הבוקר כי: "עד כה הטענה המרכזית בעד בניית התחנה הפחמית היתה כי מבחינה אסטרטגית אסור להסתמך על גז טבעי נקי, וזאת מכיוון שמאגריו נמצאים בידי מדינות עוינות. עתה, משנתגלו מאגרי הענק יש לגנוז את תוכניות הקמת התחנה הפחמית אשר תביא לנזקים בריאותיים קשים לתושבי האיזור. יש להקים במקום תחנה המונעת בגז טבעי, ישראלי וירוק, אשר נזקו לבריאות התושבים יהיה מינימלי והפקתו ומכירתו תסייע לכלכלת ישראל".

האם אכן ישקול מחדש משרד התשתיות את הקמתה של תחנת הכוח הפחמית באשקלון? לשם כך יש קודם כל להמתין לבדיקה הסופית של אותם מצבורי גז טבעי. בתוך כך, יודעים הארגונים הסביבתיים כי רק לחץ ציבורי כבד יכול להפוך את ההחלטה שכבר אושרה סופית לפני כחצי שנה. בקרוב הם צפויים להגביר את מחאתם בנושא, ולנסות לעשות את מה שנראה כבלתי אפשרי.