סוזאן אוהבת קפה עם ביסקוויטים, קופסאות נעליים ומגירות חשוכות, היא אוהבת שמלטפים אותה ושדואגים שהכלי עם האוכל והמים יהיה מלא, מעבר לזה היא דיי נוחה, לא דורשת הרבה ולא עושה נזקים, אבל אם יש קפה עם ביסקוויטים, אז בבקשה לשתף גם אותה.
היא מריחה את הקפה עוד משלב ההכנה, וכשהוא כבר על השולחן היא לפעמים גם מעיזה לקפוץ על השולחן רק בשביל להריח, אבל אז היא בורחת מהר, כי אני לא מרשה לה לעלות, מה שכן אם הוצאתי ביסקוויטים עם הקפה היא לא תחכה, היא תבקש, תתרומם על שתי רגליים נשענות על השולחן ויד אחת מושטת כמבקשת בתוסף של מייאו צרוד , יום אחד כמעט נשבעתי שזה היה נשמע כמו "גם אני", מי היה מאמין, חתול שאוהב קפה. אז בבקשה לטבול את הביסקוויט ולהגיש לה בגובה העיניים, היא לא תאכל אם זה לא ספוג בקפה, זה כל הכיף, כן ולדאוג שלא ייפול על הרצפה כי היא לא אוכלת מלוכלך, נו באמת אנחנו מדברים פה על סוזאן.
זה קרה לפני בערך 3 שנים, נכנסתי לחניון מרכז הקניות הסמוך לביתי וחיפשתי מקום חנייה, תוך כדי הניסיון להיכנס למקום שמצאתי נוכחתי לגלות כי יש משהו שיושב באמצע החנייה, זה היה יצור מוזר ולא מזוהה, הוא היה מסורבל מלוכלך ופחוס והוא פשוט ישב שם והסתכל עליי, זה לא היה דומה לכלום, לא לכלב ולא לחתול, חשבתי שאולי זה סוג של שיבוט וניסיתי להתקרב ולבדוק, לא, לא מכירה דבר כזה, אז ניסיתי לדבר עם זה ואמרתי לו "שלום, רוצה לזוז? אני צריכה את החנייה" זה לא זז, אז ניסיתי בצורה יותר ידידותית "מה אתה? חתול? אפשר לעזור לך? הלכת לאיבוד?", זה הסתכל עליי במבט מזוגג והוציא קול מוזר שנשמע כמו ניסיון להישמע כמו חתול אבל צרוד במיוחד, אמרתי לו "אוקי אז מה נעשה כדי שתזוז? רוצה לבוא איתי?" זה התרומם והתקרב אל דלת הרכב, פתחתי את הדלת האחורית ואמרתי לזה " אז אתה בא איתי?" זה נכנס לי לרכב בקפיצה קלה.
אני וזה נסענו לוטרינר והוטרינר אמר שזה הוא חתול מזן נדיר, זה נמצא במצב של ייבוש והזנחה של כמה חודשים, זה הוא נקבה וזה יחסית צעיר, הוא אמר שזה צריך ניקוי יסודי כי זה מפוצץ פשפשים וקרציות.
אני וזה נסענו אלי הביתה הענקתי לזה שלוש מקלחות רצופות, ניקינו את זה טוב טוב וזה היה נראה כאילו זה אפילו מרוצה, אז אחרי הייבוש זה אכל ושתה קצת והודעתי לזה שמהיום קוראים לו סוזאן.
לא ממש הבנתי בחתולים עד שסוזאן הגיעה, יחד איתה למדתי את כל מה שצריך לדעת על חתולים וגם היא למדה את כל מה שצריך לדעת עליי. כמה חודשים אחרי כן נסענו אני ואחותי בדרך להורים, עצרנו ברמזור אדום ולפתע ראינו חתול בן יומו קופץ לכביש, ידענו שהשלב הבא יהיה אור ירוק ברמזור ושינוי מצב הצבירה של החתול , פתחנו את דלת הרכב ואחותי שלחה יד והרימה את החתול הקטן, אמרתי לו , "שלום, אתה תהיה חבר של סוזאן, ברוך הבא", כמה שעות אחרי כן הסתבר שהוא לא נורא אפור ויפה אלא לבן שהיה צריך מקלחת, ניקוי וקצת מזון, גם הוא התברר כהיא והחלטתי שאם יש חתול נוסף הוא חייב להיקרא מיצי, כי לא יכול להיות חתול שלא קוראים לו מיצי.
מיצי לא מתה על קפה וביסקוויטים, קפה זה הקטע של סוזאן, מיצי בניגוד לסוזאן היא חתולת רחוב סטנדרטית שאוהבת לטפס על כל דבר, לשרוט ספות וליילל, אנחנו עושות הרבה שיחות על טהרת המייאו והיא ווכחנית לא קלה, מהרגע הראשון שמיצי נכנסה הביתה סוזאן אימצה אותה והיתה לה לסוג של אם ואחות, הן התכרבלו יחד ושיחקו יחד, היינו משפחה אחת גדולה ושמחה. הן חברות מאד טובות אך דיי שונות באופיין, סוזאן חברותית ונעימה לבריות, היא מתחברת עם כל מבקר שעובר בדרך ומבקשת ליטופים בכל הזדמנות, מיצי לעומתה בורחת ברגע הראשון שהיא מבינה שמגיע מישהו והוא לא אני, היא חשדנית ופחדנית אבל מתוקה להפליא.
אימוץ בעל חיים מתקשר בעיני לסוג של מחווה עצמית, אתה נותן בית חם לחסר ישע אך מקבל בתמורה אהבה אינסופית, אהבה שלא תלויה בדבר ושמחממת את הלב כל יום מחדש.
אני יודעת שחיי אדם הם קודש ושהילדים והמשפחה הם הדאגה העיקרית שלנו בימים של מלחמה, אבל גם חיות המחמד הם חלק מהמשפחה, אני לחלוטין לא מתיימרת להטיף מוסר ולא לשפוט אף אחד , בעיקר לא בשעת משבר ומצוקה, אני רק מבקשת, בשמם של אלו שאלוהים לא נתן להם אפשרות לדבר, יש כל כך הרבה כלבים וחתולים באזור הדרום שננטשים ונשארים ללא קורת גג, בלי מזון ובלי מים, הם המשפחה שלנו והם זקוקים לנו, אל תשאירו אותם מאחור, גם הם מפחדים כשהאזעקה מופעלת, גם הם חוששים ומבקשים הגנה, אנחנו המרחב המוגן שלהם, אל תעזבו אותם בחוץ.
efratcoffee@walla.com