ליברמן עושה קופה מהמבצע בעזה

מבצע עופרת יצוקה יצר לנו רגע קסם של אחדות לאומית מסוג נדיר שאיננו זוכרים זמן רב. לא מחלוקות מלחמת לבנון השנייה ולא מוראות המלחמות והמבצעים שקדמו לה. העם בציון ביקש לו פעולה ביטחונית נחושה ועיקשת עד ניצחון על החמאס וכל הטרור והשפלות שהוא מייצג. מצוקת תושבי ערי הפיתוח, המושבים והקיבוצים בעוטף עזה , איחדה את כולנו לרגע מאחורי צה"ל ואפילו מאחורי קברניטי המערכה אולמרט ברק ולבני. כאלה הם עם ישראל - כל זמן שהמערכה מתנהלת בהצלחה, יש לה גיבוי מלא . השלישייה המנהלת בתגבור בנימין נתניהו כדובר מרשים ורהוט בכלי התקשורת הזרים, עשתה את העבודה היטב, ואפילו הניסיון של מי מהם לנכס לעצמו הצלחות כדי לשפר עמדות ואת תוצאות הסקרים, לא חצה גבולות סבירים.

ברק, שמנהל את מערכת הביטחון ואת קבלת ההחלטות הצבאיות, עשה עבודה יוצאת דופן בטיבה. הוא הוכיח עצמו במנהיגות ביטחונית, שיקול דעת ואפילו מתינות וזהירות ראויה באשר לשמירה על שלום החיילים, תוך חתירה למגע עם חמאס ומיגור כל העומד בדרכו של הצבא להשגת מטרות המבצע. ציפי לבני הינה שותפה חשובה לשיקול הדעת וחותרת להסברה מרבית של המערכה בעולם ולהישג המדיני של מניעת לחץ ואי קציבת זמן לסיום המערכה , דבר המסייע למערכה בשטח. אפילו הפאשלה של ההחלטה באו"ם לא הפריעה להמשיך לנהל את המבצע. אולמרט, משוחרר מאימת הבחירות הקרובות , מנצח על המערכה בנחישות ותוך גילוי מנהיגות. וביבי? הוא מגלה אחריות ולויאליות ראויה לציון הן באי הפעלת מטה הבחירות ממש עד ימים אלה, הן בביקורתו האחראית ובגיבוי לממשלה, והן בהתגייסות להסברת המערכה.

לא כולם יוצאים מורווחים פוליטית במידה שווה מן המערכה הזו. ברק שיפר את מצבה של מפלגת העבודה בצורה משמעותית, ביבי יוצא חזק ממנה ועל פי הסקרים מוביל די בבטחה להרכבת הממשלה הבאה, לבני נראית נחלשת במידת מה, והפער שנפער עד כה בין הליכוד לקדימה, ספק אם ייסגר. אולם תוך כדי המערכה ועל אף תוצאותיה המוצלחות עד כה, ועל רקע קריסת מפלגת הבית היהודי ,האיחוד הלאומי, התקווה ושאר פליטי הימין – עולה ופורחת מנהיגותו ונחרצותו של הסנטור הישראלי ליברמן.

עיתות מלחמה מייצרות גישה קיצונית לאומנית נגד האויב ובעד ביצורה של המדינה. הזעם על טרוריסטי החמאס, על הפגיעות באוכלוסייה האזרחית שלנו, על הפרימיטיביות והשקרים שמפיצות מדינות ציר הרשע, התופעות האנטישמיות בארצות העולם וההתנגדות למלחמת המגן של ישראל, הם כשמן בגלגלי עמדותיהן הפוליטיות של אביגדור ליברמן. וכך אט אט ובאין רואים מתגייסים לשורות תומכיו, לא רק העולים מברית המועצות לשעבר אלא גם חתך גדול ורב של תומכים מקרב הדור הצעיר, ילידי הארץ, אנשים ותיקים מן הישוב ומקרב מקימי ערי הפיתוח. אפילו בהתיישבות העובדת , מורשת מפא"י אינה עומדת יותר כנגד נחשול התמיכה הגובר בליברמן.

הסנטור ליברמן רחוק מגמגום, רהוט ומפוקס, זהיר בביקורתו אך לא נמנע ממנה, נחרץ בדעותיו, עושה קופה פוליטית אדירה מהמבצע הזה. הסקרים מנבאים לו כרגע 15 מנדטים והוא יכול עוד יותר. האם תהיה מפלגת העבודה השלישית בגודלה או שמא מפלגתו של ליברמן? ימים יגידו, אך בכל מקרה קם כאן כוח פוליטי גדול ורב שאיש ממרכיבי הממשלה לא יוכל בלעדיו.

*חגי מירום שימש בעבר כחבר כנסת במפלגת העבודה.