הטיפוסים של תל אביב

כרך גדול נמדד, לדעתי, ביכולתו לאפשר ליוצאי דופן, "טיפוסים", להתנהל בו בחופשיות מבלי שיציקו להם. תל-אביב לא היתה מי שהיא בלי המשוגעים שלה.

אחד הראשונים שאני זוכר היה אחד חסר גיל (תמיד הם חסרי גיל) שהסתובב בדיזנגוף (תמיד הם בדיזנגוף.. או באלנבי) עטור זקן ארוך ודומה נורא לישו (עד כמה שאני זוכר אותו, את ישו). בלילה הוא היה ישן בכיכר (הישנה והיפה) ונראה שהוא נעלם עם תחילת השיפוצים. הייתה אחת שהיתה נעמדת בפינת גורדון מוציאה פודרייה ומתקנת איפור תוך כדי חיפוש מתמיד אחרי איזה בחור שכביכול מאחר לרנדוו.

היה גם ההוא שהיה מסתובב עם כרטיסי חיש-גד ואומר: "אתה מגרד אני נהנה". וכמובן אריה היקר שבמשך היום היה עומד מול קפה דיצה ומתווכח עם כל העולם ומיד גם צוחק צחוק מבויש, והיה את ההוא שהיה עולה עם חבילות בשדרות בן-ציון לפתע נעצר ומתחיל לכוון מטוסים בשמיים. ויבדלו לחיים ארוכים יש את ההיא מאבן גבירול עם השיער הלבן הארוך שמתנהגת כאילו שהיא בקוקטייל אצל לואי ה-16, ויש את ההוא שמגלה עתידות ויש את ההיא שכתוב לה על הווסט מאחורה שהיא פותרת חלומות, ויש את ה"כלה" שנראית כאילו שהיא ברחה מחתונה או מ"הכלה וצייד הפרפרים" של ניסים אלוני.

יש עוד רבים ששכחתי אבל כולם איכשהו קשורים לאותו רחוב או פינת רחוב ואי אפשר להפריד ביניהם.

*רמי הויברגר (46) שחקן תיאטרון וטלוויזיה. מתגורר בתל אביב.