הניה - כן, אזרחים - לא

זו השעה לרצון טוב וגודל לב. האזעקה של 5:57 העירה אותנו. אין ספק שמתוך שינה הקול החלול של הסירנה מקפיץ יותר את הדופק. בבת אחת אתה עובר מעולם של חלום נעים מתחת לשמיכת החורף למציאות מטורפת של טיל שאיזה בן בליעל מנסה להרוג אותך באמצעותו. האמת היא שאנחנו לא ממש מתרגשים מהרקטות (בניגוד לשאר הכותבים כאן). רגע קצר של דופק מואץ ומיד נרגעים. פועלים לפי ההוראות, ובמרחב המוגן מרגישים רגועים ובטוחים לחלוטין.

אישית, זה אפילו קצת מצחיק אותי. אני חושב על הכמויות האדירות של אש מדויקת שאנחנו ממטירים עליהם, חושב על הגיהנום שהם עוברים בעזה, ומבין שמה שעובר עלינו זה פיקניק. המאמצים שלהם לפגוע בנו נראים כל כך עלובים. בהיותי טייס ומפקד טייסת לשעבר בחיל האוויר אני מסתכל במבט הציפור על המלחמה הזו, ואני מבין את המשמעות של מלחמה א-סימטרית.

שלא תבינו אותי לא נכון. אין בלבי שום רחמים על מי שנלחם נגדנו. מי שיורה רקטות או נושא נשק נגדנו - דינו אחד - מוות. וכמה שיותר מהר. אבל אני עושה הבחנה בין לוחמי הטרור, לבין מרבית האוכלוסיה, שמעולם לא התגייסה לשום ארגון טרור ומשלמת את המחיר הנורא.

אני באמת מרחם עליהם ולא כקלישאה. אז אם תשאלו אותי (ואתם לא...) - ללכת עד הסוף עם המבצע הזה, לכבוש כל סימטה בעזה, להרוג כל נושא נשק, לפוצץ כל מנהרה ובונקר, להשמיד את כל האמל"ח, אבל בעיקר לחפור את ציר פילדלפי ולהציף אותו במי ים. אבל במקביל - להקים בתי חולים שדה בשטח הפתוח בצפון הרצועה, לגייס את כל המילואים של חיל הרפואה, לקלוט אלפי פצועים מעזה ולתת להם את מיטב הטיפול. להעביר לבתי חולים בארץ פצועים קשה. מול המצלמות אפילו להטיס במסוק כמה פצועים קשים במיוחד. כמובן שבדרך יש להעמיד מסננת שתמנע ממחבלים מתאבדים להגיע. מסדרון אדוך וצר עם כלבים שמריחים חומרי נפץ. ובמקביל, להקים מחנות לעקורים הזמניים ובהם לתת להם מכל טוב: אוכל בשפע, ממתקים לילדים, כדורי משחק. לגדר היטב שלא יצא משם טרור.

לקרוא לאוכלוסיה האזרחית להתפנות למחנות הללו ואם צריך - לגייס עוד מילואים לשמירה. יראה העולם שאין לנו מלחמה עם העם הפלסטיני אלא עם מטורפי הטרור האירני. שיאכלו מהיד הנדיבה שלנו מצד אחד, ושיזכרו טוב טוב כמה כואבת היד השנייה שלנו כשהם לא מתנהגים. נראה אחר כך את החמאס חוזר לשלטון עם מסרי המלחמה שלו. המוני העם יראו את שני הצדדים שלנו, ויבחרו. כרגע אנחנו בשבילם מפלצות אכזריות וקל להשתמש בחורבן ולהסית נגדנו.

גדול מנהיגי המלחמה, ווינסטון צ'ר'ציל הנערץ, אמר שבמלחמה יש לנהוג בנחישות וברוח תגר, אבל בניצחון יש לנהוג בגודל לב. אני קורא למנהיגינו ולוחמינו - אל תרפו מהלחץ, הרגו בהם והביאו את גופתו של הניה כסימבול לדרך בה יש ללחום בטרור, אבל מאידך גלו גודל לב מול האוכלוסיה, והראו להם ולעולם את הישראלי היפה.