החל מהאגדה על שבעת הגדיים ועד האגדה על כיפה אדומה - סיפורי האגדות הנפוצים מציגים את הזאב כחיה אכזרית ומניפולטיבית. אם ישאלו אתכם איזו חיה תעדיפו שלא לפגוש ביער, איילה או זאב? קרוב לוודאי שתהיה תמימות דעים על כך שעדיף לוותר על מפגש עם זאב.
אבל זוהי טעות גמורה: ראשית, הזאבים עצמם מעדיפים להימנע מפגישה עם בני האדם ויעשו כל שניתן שלא להיתקל בכם. שנית, איילות שיש להן גורים יכולות להיות תוקפניות מאוד ואם הן יחושו באיום הקל ביותר מצדכם תותקפו על ידיהן ללא רחמים.
דימוי הזאב המוכר לנו מגיע מהתרבות האירופאית והוא אינו תואם את המציאות. גם המשפט זאב בודד מטעה, מכיוון שהזאבים חיים תמיד בלהקות. הם חברותיים וצדים בלהקה תוך כדי שיתוף פעולה. בכל להקת זאבים נמצא זכר אלפא ונקבת אלפא, אך אין זה אומר שהם שליטי הלהקה. יש להם סמכות, אך עם זאת בתוך הלהקה לכל זאב וזאב יש את הייחודיות שלו. כל זאב בלהקה מבין את מקומו ביחס לאחרים ומבטא את עצמו.
מורה דרך
כאשר מופיע הזאב כחיית טוטם זהו סימן שניחנתם ביכולת להדריך אנשים ולשתף בידע, אתם מורים מבטן ומלידה. מתנת השיתוף מבוססת על תקשורת כנה וברורה. אנשי הזאב לומדים לבטא את עצמם בנוסף לתקשורת מילולית דרך שפת הגוף. הזאבים מתקשרים זה עם זה דרך מערכת מורכבת של יללות, נהמות, תנועות והבעות. לכל תנועת ראש, יללה, הנפת זנב ומבט, יש משמעות מדויקת המעבירה לחברי הלהקה רגש מסוים.
הזאב הוא מורה דרך: הוא מכיר את נבכי היער ותמיד יוכל למצוא עבורכם שבילים שלא ידעתם על קיומם. ארכיטיפ היער מסמל את תת המודע שלנו: מקום סבוך, אפלולי, מכושף ומסתורי בעבורנו. זוהי ממלכתו של הזאב חד החושים, הפועל מתוך הצד הפראי, האינטואיטיבי וחוגג בלילות ירח מלא ביללות המהללות את הלבנה. טוטם הזאב מאפשר את גילוי הנסתר דרך פיתוח ועידון החושים: שערות הפרווה מאפשרות קליטה על חושית.
פרוות הזאב עשויה משתי שכבות: השכבה החיצונית עשויה משערות קשות השומרות עליו מפני מים ולכלוך, והשכבה התחתונה, העבה והצמרירית המגנה עליו מפני חום. לזאב חוש ריח מפותח מאוד הפועל גם במימדים מטאפיזיים וכן חוש השמיעה שלו מצוין. על אנשי הזאב להקפיד להיות קשובים לקול הפנימי ולהסתמך על תחושות הבטן, גם כשהמציאות מראה אחרת.
בספר "קלפי סגולה" של ג'יימי סאמס ודייויד קארסון מתואר הזאב כחלוץ של רעיונות חדשים. טוטם הזאב דורש מאיתנו עמידה אסרטיבית על נקודת המבט הייחודית שלנו, כדי למגנט לחיינו תהליכים של צמיחה. זוהי מחויבות פנימית לכוחות היצירתיים בתוכנו.
קלריסה פינקולה אסטס בספרה "רצות עם זאבים", מתארת את החיבור לזאב ביכולת לחיות את חיי האינסטינקט העמוקים שלנו. אלו חיים שאינם עקביים תמיד בעשייה, אלא בתפישת המציאות ובראיה חדה של האמת המשתנה. הכוונה היא לחיים שיש בהם גמישות מחשבה, יצירתיות ומיומנות בהישרדות הנשמה. הזאב מלמד אותנו לאזן את צרכי הנשמה עם הצורך בביטחון ובמסגרת.
זקוקים לזוגיות יציבה
אנשי הזאב זקוקים למסגרת. כאמור, השיתוף הוא מרכז חייהם. הצורך בקהילה ובמיוחד בזוגיות שזור בחייהם. הזאבים חיים עם בת זוג אחת לאורך כל חייהם. טוטם הזאב מעורר בנו את הצורך למצוא בן או בת זוג עימם נוכל לחלוק את חיינו לאורך זמן. שיתוף בכל תחומי החיים עם בני זוגם, הוא מהותי לאנשי הזאב. הם נאמנים מאוד וערכי המשפחה והחברה חשובים להם. הצורך למצוא את האדם הנכון דורש הכרה מעמיקה עם הצד הפראי של נשמתנו. רק ממקום זה נוכל לגלות את צרכינו האמיתיים.
הזאבים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים בערך, מה שרומז על משמעות הספרה שתיים ופרק זמן של שנתיים לבשלות של תהליכים פנימיים אצל אלה שהזאב מלווה אותם. אם אתם מוצאים את עצמכם ללא בן או בת זוג למרות שהזאב מלווה אתכם, זה אומר שעדיין לא גיליתם מה באמת נחוץ לכם לזוגיות בדרך הזאב. לפעמים מורה לכם הזאב לשהות תקופה מסוימת בבדידות כדי לזהות את המורה הפנימי וללמוד ממנו על סגולותיכם הייחודיות.
הזאב מלמד שיעור של אמת צרופה ופלאית. מי שמוכן לוותר על נקודת ההתבוננות הברורה שעל פני השטח וללכת בעקבות הזאב בנתיבי תחושות הבטן, מלווה באורה הכסוף של הלבנה המאיר פינות נסתרות בתת המודע, יזכה במנות גדושות של קסם וריפוי המבוסס על אינטואיציה פנימית.
אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.
