מקרו-חברה

המגזר השלישי – כלומר עולם העמותות החברתיות והארגונים מתכנס היום למפגש השנתי בהובלת ארגון הגג "מנהיגות אזרחית". איך שלא ת?ס?פרו עמותות (עם אוניברסיטאות או בתי חולים וללא בתי כנסת) מדובר בכוח אדיר שנעלם "מתחת לרדאר". בשל תלותו בגורמי מימון, חוסר אחידות בין סוגי הארגונים והאינטרסים שלהם – לא הצליח עד היום המגזר המכונה "שלישי" (לצד הממשלה והעסקים) למצבו ככוח משמעותי וכקול ברור בציבוריות הישראלית. מלחמת לבנון השנייה הרימה במשהו את קרנו, אבל תשאלו את האדם ברחוב הוא עדיין חושב שעמותות הן רק ארגוני התנדבות שמחלקים אוכל בבתי תמחוי – ולא מגזר שוקק המקיף 17% מהמועסקים במשק, 80 מיליארד ש' מחזור הכנסות שנתי, עשרות אלפי ארגונים רשומים, 15 מיליארד ש' תרומות בשנה לערך, 7% מהתוצר הגולמי.

ולא, לא רק בגלל שהמדינה התפרקה מנכסיה והסירה אחריותה או הפריטה – אלא גם כי אנחנו לוקחים אחריות על הסביבה, תומכים במוזיאונים, מעודדים מכוני מחקר, רוצים ארגונים שישנו את המציאות או את מדיניות הממשלה, מבקשים להמציא משהו חדש לטובת הזולת שאף אחד לא עשה קודם.

החברה האזרחית בישראל היא מפותחת, מאורגנת ושוקקת באופן מעורר השתאות וגאווה בקנה מידה בינלאומי. גם במלחמה הזו מתחת ובאמצעות השלטון המקומי והרשויות המסודרות יותר – פועלים עשרות יזמויות, ארגונים והתארגנויות לא-פורמליות שהפכו את סיסמת הסולידריות – למציאות מעוררת התרגשות. יצקו תוכן למדינת האחווה ולאחריות ההדדית.

עוגת ההכנסות של הארגונים מגוונת ומשתנה. חלק מהארגונים נשענים על כספי מדינה – חוזים, תמיכות או הקצבות; חלקם חיים בעיקר מכספי תורמים – קרנות, עסקים ואנשים פרטיים; ויש גם הכנסות עצמיות מפעילויות שונות. הקריסה הכלכלית, החששות שקפצו את ידי כולם ופרשת מאיידוף פגעו כבר אנושות בעולם החברתי. בשוך הקרבות ועם התפוגגות קתרזיס ההתגייסות ההמונית – ייזכרו כולם שיש השנה הרבה פחות כסף לעשות טוב.

פרשן כלכלי בולט תיאר את ההתפתחויות הללו בכינוס חירום כהשפעה מקרו-כלכלית. אלה לא רק ארגונים זניחים שיפסיקו לחלק סנדביצ'ים כאמור – זה אובדן משרות והתכווצות פעילות בהיקף שנעלם מעיני הציבור ובעיקר מעיני הכלכלנים וקובעי המדיניות. וזאת מבלי לדבר על השירותים שיבוטלו והמענים שייפסקו. נטו כלכלה, בשפה של פקידי האוצר.

שם - שני עובדים בארגון גג מוכר מאוד. עובד פה. שתי משרות שם. 15 עובדים בארגון שכולנו מכירים. גם קרוב משפחה בעמותה חינוכית. "ובסך הכל ?" דחק בי עיתונאי לתת לו מספר מוחלט. להערכתי מאות מאבדים את עבודתם או נפגעו בהיקפה ממש לאחרונה והחרב עוד לא הונפה במלואה. אך בהיעדר נתונים, ובאין "איגוד תעשיינים" חזק – אנחנו יכולים רק להעריך. ולא נוכל לפרסם את הצניחה בהכנסות – לצד הדוחות המלומדים של אנליסטים במדורי הכלכלה על חברות היי טק ומפעלים יצרניים אחרים.

העמותות, עם הכינוי המפוקפק שדבק בשמן ותחושות המסכנות, הצדקנות והקורבניות שהן מקרינות - נתפסות כילד חורג בכלכלה המקומית. לא כל כך יודעים איך לאכול במשרד האוצר ארגונים חדורי שליחות שמתמודדים במכרזים מול חברות פרטיות. אפילו המיסוי על עובדים גבוה יותר מהעסקה באמצעות חברה עסקית. ומדוע מנכ"ל של עמותה צריך להשתכר יותר משכר מינימום כשהוא מנהל "רק" 400 ו-500 עובדים... איך מעכלים ארגונים שהם חוזים ותרומות, שכירים ומתנדבים, מנגנון והרבה לב?

ג'רי גרינפילד – ה"גר'י" מ"בן אנד ג'רי'ס" - בנאומו בארץ בכנס "מעלה" סיפר שהדומיננטיות בתקופות שונות בהיסטוריה יכולה להיבחן דרך המבנים הבולטים באותה עת: ממרכזי הפולחן האימתניים של יוון, אל בנייני הממשל הראוותניים של רומא – ועד מגדלי העסקים של החברה הקפיטליסטית.

ואולי אנחנו עוברים לעידן של מוזיאונים מפוארים, בתי חולים מאובזרים, גני חיות ענקיים, מרכזי טיפול מרשימים בילדים חולי סרטן - ואפילו בתי תמחוי מכובדים.

האקונומיסט המכובד טען לפני מספר ימים שדווקא במהלך המיתון הגדול של שנות השלושים – הנתינה עלתה. ביום חגן של העמותות בישראל זהו זמן להרים ראש ולזקוף את הגו ועבור האזרחים זו הזדמנות להצדיע ועת להתגייס לטובת הארגונים שהופכים את החברה שלנו לטובה, איכפתית ואיכותית יותר.