תושבי הדרום מדווחים מהשטח

מערים חיוניות לעיירות מתות

איציק עזרן מאשדוד מספר לגולשי וואלה! חדשות על הפחד התמידי וההבטחה לאחייניו, שגם מחר הוא יהיה איתם, למרות שאין דרך לדעת

תוכן גולשים
11/01/2009

שמענו על "נפילות" באזור אשדוד, אשקלון, שדרות ויישובי עוטף עזה. אני, כתושב אשדוד, שמעתי על נפילות מסוג אחר - על נפילות בבורסה ואותי זה ממש לא הדאיג. כסף בא וכסף הולך כך אומרים, אבל הפעם אלה היו נפילות אחרות - נפלו לנו טילים ליד הבית, בתוך הבית, וגרמו לנו לנפילה אחרת:

אשדוד ואשקלון כערים מלאות חיים, נטרפו ברגע והפכו לעיירות רדופות שדים. עסקים סגורים, אין אנשים ברחובות, ופחד בליבנו. אני עובר ברחוב בזמן העבודה ושומע אופנוע מאיץ: מיד נופלת פעימה מליבי, חושי מתחדדים לכאין שיעור, הכל נעצר במקום בו אני נמצא.

בלילות אני יושב ומחכה לרוץ מהר לממ"ד במקרה של אזעקה. אם לומר את האמת לא הצלחתי לסיים סרט של שעה וחצי בגלל הפחד והכוננות שעלי להתמיד בה כיום. אחיינים שלי בני 4, 8 ו- 12, שואלים אותי בתמימותם "אפשר לרקוד עם האזעקה?", "אם יפגע בבית טיל אתה תמות?". תשובתי אליהם היא שקט וחיבוק והבטחה לא מבוססת בכלל, שגם מחר אהיה לצדם, ואני שואל את עצמי "מחר יגיע?| ואם יגיע - "אוכל לשמוח ולשמח?", "האם המחר יביא איתו שמש אחרת? חמה יותר, נעימה יותר?".

אין לדעת, אך נכון לעכשיו אני שורד.

"אלי אלי שלא יגמר לעולם החול והים ...."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully