הרומן שלי עם אל האהבה

הסיפור המייצג את יסוד המים הוא סיפור אהבה, אך אין מדובר בסיפור פשוט, אלא באהבה בלתי אפשרית בין אל לבת אנוש - בין אל האהבה קופידון לפסיכה היפה. וכאילו לא די בכך, אמו של קופידון, אפרודיטי, עומדת כחיץ בין זוג האוהבים ומפריעה להם.

סיפור האהבה היפהפה הזה מוכיח, כי גם לפני 2,500 שנה אמהות לא שחררו כל כך מהר את הבנים שלהם וגם אז הן לא "אישרו" בקלות כל אחת שהבן הביא הביתה. הפולניות, מתברר, הייתה קיימת גם אז.

סיפורנו מתחיל בעיירה שקטה בה נולדה פסיכה, היפה בנשים. כבר כשנולדה הבינו כולם שהיא לא תהיה ילדה רגילה ואכן בשנותיה הראשונות יופייה הלך לפניה ורבים עלו לרגל כדי לראות אותה. תושבי הכפר, המשפחה וההורים היו מאוד גאים. מלכים הזמינו אותה לארמונם ואצילים ביקשו את ברכתה. כולם היו שמחים, אך מישהי אחת לא הייתה מרוצה מכל זה - אפרודיטה, או בשמה האחר: וונוס, הלוא היא אלת היופי. מעבר לתחרות שאפרודיטה לא אהבה, היא לא הבינה מדוע בני האדם זונחים את מזבחיה ועולים לרגל כדי לחזות בבת אנוש, שיופיה יתפוגג בעוד מספר שנים. "היופי שלי הוא נצחי", היא אמרה, "אלוהי. לא אתן לדבר להמשיך!".

מיד קראה לבנה, קופידון, וביקשה ממנו לירות בפסיכה את אחד מחיצי האהבה המפורסמים שלו שאין מהם מפלט, לא בקרב בני האדם ולא בקרב האלים, ולגרום לה להתאהב ביצור מכוער שתצא למסע בעקבותיו, שירחיק אותה מבני האדם ומעולם הזוהר.

קופידון, כמו כל ילד ממושמע, עמד לעשות את אשר אמו ציוותה עליו, חיפש אחרי פסיכה, אולם כשראה את יופייה, לא יכול היה לירות בה את אחד מחיציו. כשראה את פסיכה נוכח לגלות שהוא מאוהב בה. בלי חיצים הוא התאהב, אך מה עושים? כיצד יוכל לממש את אהבתו מצד אחד ומצד שני לגרום לה להיעלם מעל פני האדמה?

"תחילה אירה בה את חיצי, ואגרום לה להתאהב בי", אמר לעצמו, "ולאחר מכן אראה מה אעשה". לאחר שחיצו פגע בה, הלך קופידון אל האורקל (המקום בו בני האדם מתייעצים עם האלים), ניגש וסיפר לכוהן על צרה איומה. הוא סיפר כי נחש מכונף עומד לעלות מחר מהים ולהשמיד כל דבר, כל חי, ויש רק דבר אחד שיכול להציל את העיירה: צריך להקריב את היפה מכולן - את פסיכה, אך אסור לספר לה את הדבר. עליה להאמין כי עלם חמודות מבקש את ידה וכי כל מבוקשו הוא שתעמוד על קצה הצוק, מחכה, כשעיניה קשורות.

ובכן, כיצד הצליחו בני העיר לשכנע אותה לעשות זאת? זה היה פשוט: פסיכה סבלה מתסביך מפורסם בשם "תסביך פסיכה", שלפיו דווקא בגלל שהיא כה יפה, אף גבר מעולם לא העז להתחיל אתה והיא מצד שני החלה לפקפק ביכולתה למשוך גברים לחייה.

אחיותיה וחברותיה כבר התחתנו והיא מעולם לא זכתה לחיזור ולכן כשהגיעו אליה ואמרו לה שעלם חמודות מבקש את ידה היא הסכימה, וזאת למרות שביקש שתחכה לו על קצה צוק עם עיניים קשורות. "לכל אחד הרי יש חיסרון", אמרה לעצמה. "יש כאלו המקריחים, אחרים משמינים, והמחזר שלי אוהב מסתוריות. להיות על קצה צוק עם עיניים קשורות איננה דרישה גדולה בסך הכל".

וכך היה: למחרת בצהריים עלה קופידון מהים בדמות אחרת - נחש מכונף ולקח את פסיכה איתו לארמון. למרות אומץ לבה חששה מאוד פסיכה מהעתיד. היא ישבה מתוחה, חיכתה, ניסתה שלא לחשוב על הרע מכל והופתעה להרגיש פתאום את ז?פיר, הנעימה ברוחות. הרוח הנעימה נשאה אותה למעלה והביאה אותה לגן רך כמיטה, מבושם בריחות נפלאים. כל כך נעים וטוב היה לה, עד ששכחה מהכל ונרדמה.

הארכיטיפ של הקלף: עוסק במושג אהבה עיוורת. נפגוש את האהבה העיוורת פעמים רבות, ונגלה שלרוב האהבה בשלביו הראשונים של הקשר היא עיוורת. יש בנו משהו, צורך, המסרב לראות חסרונות. אנחנו עושים אידיאליזציה ומחפשים את המושלם, למרות שפעמים רבות זה לא כך. אהבה עיוורת, אגב, איננה נחלתה של הזוגיות בלבד. גם שני שותפים בבניית עסק, מפגש עם רופא, מומחה או יועץ, יכולים להיות שבויים באותו ארכיטיפ הרוצה למצוא כל כך את המושלם ומסרב לראות את החסרונות הקיימים.

פסיכה מתעוררת ומגלה שהיא נמצאת בארמון, אך לא היה זה ארמון רגיל. פסיכה כבר ביקרה בארמונות ויודעת מה זה שפע ועושר, אולם שפע ואושר כאלו היא מעולם לא חלמה שקיימים. כל מה שהיא רק יכלה לדמיין היה שם: כל סוגי המאכלים והתענוגות, מסאז'יסטיים, שמנים ריחניים ובגדים - עכשיו הכל שלה ובשבילה. וזה לא הכל: אהובה מתעלה על כל אלו וגבר החלומות שלה נותן לה אהבה, רכות ועונג כפי שמעולם לא חשבה שאפשר לקבל. ואיך לא? הרי הוא אל האהבה.

לשמחתה אין גבול, טוב לה ויש רק שתי מגבלות - שני חוקים בבית שעליה לכבד: ראשית, אסור לה להציץ ולגלות את פני אהובה. קופידון רצה שפסיכה תאהב אותו בשל מה שהוא ולא בגלל העובדה שהוא אל האהבה. שנית, מהארמון אסור לה לצאת. קופידון ידע שאם פסיכה תצא מהארמון ותפגוש את אמו, זה לא ייגמר בטוב. הוא ידע שבמקרה כזה אמו תהרוג את אהובתו מבלי להניד עפעף.

פסיכה הסכימה מבלי אפילו לשאול מדוע, ובוודאי תשאלו את עצמכם: כיצד הסכימה פסיכה לתנאים האלו? ובכן, לפני שתשפטו אותה עלי לומר שזהו משל, אנלוגיה לחיים. וגם אנחנו כאלו, שלא תמיד רואים את הפרצוף האמיתי של האהוב שלנו וכולנו פחות או יותר כלואים בכלוב של זהב, מוגבלים ולא יכולים באמת לעשות את כל מה שאנחנו רוצים.

הארכיטיפ של הקלף: עוסק אמנם בשמחה וחגיגה, אולם מציג את הצד השני של המטבע. מאחורי כל שמחה מסתתר פעמים רבות פחד: "מה אם אני פותח פה לשטן?", "אולי אסור לי לספר עדיין על הדייט הנפלא שהיה לי אתמול?", "אסור לחגוג לפני שהכל סגור וחתום". ביטויים מוכרים אלו ועוד מייצגים היטב את הארכיטיפ של הקלף ואם נשים את הקלפים על השולחן, נודה שלפעמים יש לנו פחד מעין הרע. אבל כשזה קורה, במיוחד בקלף זה, עלינו לזכור שזהו ארכיטיפ, פחד קדמוני, ופעמים רבות אין לו אחיזה במציאות.

© שגיא מנדלבוים עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.