איני הילד מן הסיפור "בגדי המלך החדשים", אך כמוהו רוצה אני לצעוק "המלך ערום!". כך אני חש למראה ומשמע האלופים, הפרשנים, העיתונאים, וראשי המדינה ושריה, המסבירים לנו, כיצד אנו קרובים ל"הכרעה" ל"צריבת התודעה" ל"חיסול תשתיות הטרור" ל"שינוי כללי המשחק" - כמו אותם חייטים ששכנעו את המלך הערום שהוא לבוש בגדי הדר. כאילו לא למדנו דבר משתי אינתיפאדות, משתי מלחמות בלבנון ומאין ספור מבצעים מהוללים ש"חיסלו" מכבר את תשתיות הטרור.
כרופא, למדתי שהניסיון המצטבר הוא נכס יקר וחשוב. אך הוא חשוב ומועיל רק אם לומדים מן השגיאות ולא חוזרים עליהן. או כפי שביטא זאת בחריפות אחד ממורי האהובים - "ניסיונו העשיר של ג' מצטיין ביכולתו לחזור על אותן טעויות כבר עשרים שנה!!". מצבנו היום אכן מזכיר את אותו רופא "מנוסה". האמת הערומה מאוד פשוטה, אם גם לא נעימה. הסיכוי לחסל את הטרור בכוח ובאמצעים צבאיים מאוד נמוך. היכולת לסלק או למגר את החמאס בעזה, גם לאחר המכות שהוא מקבל, קטנה.
ככול שנפעיל כוח חזק יותר כן תתחזק התנועה. ככל שנאריך שהותנו שם, כן יגדלו ההרג הסבל והשנאה, שלא לדבר על הפגיעה במעמדנו בעולם. לחסימת הדיאלוג עם החמאס היום, דמיון מופלא להחרמת אש"ף לפני עשרים שנה. אין דרך אחרת לרגיעה בדרום מלבד דרך הסכמה בה יהיה החמאס מעורב. זה לא סימפטי, אבל זאת היא המציאות. כפי שמדקלמים מנהיגינו שביתת נשק או הסכם עושים רק עם אויבים.
הפיתרון מתחת לאף
המפתח לסכנה שמציב החמאס לעתידנו, מצוי בידינו. הוא מחייב בראש ובראשונה יצירת אקלים מדיני וכלכלי שונה ומנהיגות פלסטינית אחרת בגדה המערבית. מנהיגות אשר תשמש משקל נגד וחלופה אמיתית לחמאס. לא מנהיגות חלשה וחסרת משקל כמו זאת של מחמוד עבאס.
יש לכך שני תנאים עיקריים: א) שיפור מוחשי בתנאי החיים של הפלסטינים בגדה-הסרת הסגרים והמחסומים, שחרור עצירים ומתן עצמאות אמיתית לפלסטינים בצד הקלות ותמריצים כלכליים. ב) הצהרת כוונות וצעדים בוני אמון לסיום הכיבוש - הורדת מאחזים בלתי חוקיים, הפסקת התרחבות ההתנחלויות, השלטת חוק וסדר ביו"ש. והליכה למו"מ מדיני.
שחרור מרואן ברגותי מן הכלא הישראלי כמועמד ראוי להנהגה הפלסטינית החדשה, יכול להיות אחד מן הצעדים הללו. מרואן ברגותי הוא אמנם "טרוריסט" ידוע עם "דם על הידיים", אך בזאת אינו שונה מיצחק שמיר, ממנחם בגין או מנלסון מנדלה. כמוהם הוא מנהיג אותנטי ולא "מטעם", וכמוהם יש לו משנה סדורה המכירה בישראל ובזכותה להתקיים בצד מדינה פלסטינית עצמאית ושוחרת שלום.
המסלול הכוחני-צבאי לו אנו עדים כעת לא יובילנו לשום מקום ולא יפתור את הבעיה. הוא רק מעצים את הסבל האנושי את השנאה ואת גרעיני הטרור הבאים. ללא יוזמה כוללנית חדשה, החמאס רק יתחזק, ומי שלא רצה אותו בעזה יקבל אותו גם ביהודה ושומרון.
* פרופ' צבי בנטואיץ הוא חבר הנהלת עמותת "רופאים לזכויות אדם"