המבקר: "המדינה לא דאגה למפוני גוש קטיף"

מבקר המדינה קובע בדו"ח מיוחד, כי המדינה גוררת רגליים בטיפול במפוני ההתנתקות. 95% לא גרים בבתי קבע

פנחס וולף
07/01/2009

הסחבת וגרירת הרגליים בטיפול במפוני גוש קטיף נמשכות. כך קבע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בדו"ח מעקב שהגיש היום (רביעי) לכנסת על מצב המפונים.

לדברי לינדנשטראוס, "ממצאי משרד מבקר המדינה חמורים. המפונים ששילמו מחיר אישי כבד עקב הפינוי ממשיכים לשלמו גם היום. שנים חלפו ורבים מהם נותרו בדיור ארעי וללא תעסוקה, ואילו הרשויות - ומנהלת סל"ע (סיוע למפוני עזה) בראשן - ממשיכות לפעול באיטיות שאינה עולה בקנה אחד עם האחריות הכבדה שהוטלה על כתפיהן, והן טרם מילאו את חובתן לדאוג לשיקומם של המפונים".

מבקר המדינה גם דרש מהממשלה ומרשויות המדינה "לפעול כולן, במשותף, באורח נחרץ וללא פשרות לשיקום מיידי של המפונים. זוהי חובתה של המדינה לאזרחיה, ויש למלאה ללא דיחוי".

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייך במקרה חירום רפואי

מוגש מטעם שחל

95% ללא בית קבע

דו"ח מבקר המדינה חשף ליקויים, גרירת רגליים וסחבת, בין היתר בביצוע דיורי הקבע למפונים, במצב התשתיות באתרי המגורים של המפונים, ובטיפול משרדי הממשלה ומנהלת סל"ע בנושאי עבודה, רווחה ועסקים של תושבי גוש קטיף לשעבר.

על פי הנתונים שמסרה מנהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה, יותר מ-1,300 משפחות נמצאו זכאים להצטרף למסלול של פתרון דיור קבוצתי. רובם המוחלט ביקשו להצטרף למסלול הקבוצתי, ו-246 משפחות קיבלו פיצוי פרטני.

לאחר כמעט שלוש שנים וחצי, רק 50 משפחות, שהן פחות מחמישה אחוזים מהמפונים, סיימו לבנות את ביתן, ו-130 משפחות בלבד נמצאות בשלבי בנייה של בתיהן.

"מכיוון שמדובר בפתרון מערכתי משולב בתחומי הדיור, החינוך, התעסוקה וחיי הקהילה, היה חשוב לדעת מראש מהו רצונם של המתפנים", נכתב בדו"ח המבקר. "בשל מורכבות הסוגיות היה על גורמי השלטון העוסקים בהתנתקות לעשות עבודת מטה מעמיקה. נדרש גם לאסוף מידע בדרכים עקיפות, שכן היה צפוי אי-שיתוף פעולה של התושבים".

הדו"ח קובע כי, "לא נעשתה עבודת מטה כהלכתה, דבר הגורם נזק רב ועוגמת נפש למפונים ומכביד על תקציב המדינה, וזאת יש לראות בחומרה. בהיעדר עבודת מטה ראויה, החלופות שהציעה המנהלת לא התאימו לרצון רוב המפונים, והם העדיפו פתרונות אחרים ובכלל זה הקמת יישובים חדשים, עקב כך, הליך היישוב מחדש של חלק ניכר מהם התעכב ונמשך עד מועד סיכום הביקורת, כלומר כשלוש שנים וחצי, ועלול להימשך עוד שנים. יש חשש כי שהייתם הממושכת של מפונים במבנים זמניים תפגע בשיקום שלהם ושל קהילותיהם".

מבקר המדינה תובע מהממשלה "להורות על קביעת קווים מנחים אשר יחייבו כל גורם שלטוני לעשות עבודת מטה סדורה ומתועדת קודם לקבלת החלטות, ועל אחת כמה וכמה החלטות כבדות משקל ורגישות".

ישנו גם חשש לכאורה לניגוד עניינים ועבודה פרטית ללא היתר. על פי הנכתב בדו"ח, מנהל מרחב הצפון של מנהלת סל"ע בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות, עמוס צוק, פעל ליישובה של קבוצת משפחות מחומש שבצפון השומרון בקיבוץ יד חנה. "הביקורת העלתה כי פעולותיו בעניין זה נעשו במצב ניגוד עניינים, מאחר שהוא היה בגדר נושה של הקיבוץ, ופעל בעניין הקיבוץ בלא שנעשה הסדר למניעת ניגוד העניינים", נכתב בדו"ח.

החלטות הממשלה לא יושמו

תוכנית ההתנתקות – שנראתה בהתחלה כהצלחה מבצעית מזהירה – מתגלה ככישלון שערורייתי בטיפול במפונים. הצבא אולי הצליח, אך נראה כי המדינה נכשלה כישלון חרוץ. כך גם בנושא תעסוקת המפונים.

בדצמבר 2005 החליטה הממשלה לתת עדיפות למפונים בקבלה לעבודה בחברות ממשלתיות, אלא שעל פי הדו"ח, החלטת הממשלה לא יושמה בשטח. רק ארבעה מפונים התקבלו לעבודה בחברות ממשלתיות, כתוצאה מהחלטת הממשלה.

במהלך שנת 2006 הממשלה החליטה להקציב 43 מליון שקל להמרצת מעסיקים שיעסיקו מפונים. על פי חישובי משרד מבקר המדינה, התקציב היה אמור להספיק לתמרץ העסקה של 350 מפונים. בפועל, הועסקו 83 מפונים בלבד ויתרת התקציב הוחזרה למשרד ראש הממשלה.

משרד התמ"ת הפעיל עבור המפונים קורסי הכשרה לדורשי עבודה. לפי דו"ח המבקר, המוסדות להכשרה מקצועית, שבהם הוכשרו 259 מפונים, התחייבו כי 75% מהבוגרים ימצאו עבודה במקצוע אותו הם למדו. אלא ש- 73 בוגרים בלבד, שהם 28%, עובדים במקצוע אותו הם רכשו. "מכאן, שהאפקטיביות של תכנית זו הייתה נמוכה בהרבה מהצפוי על פי התחייבות המוסדות בהסכמים", נכתב בדו"ח.

המזל לא שפר על בעלי העסקים ממפוני גוש קטיף. בדו"ח המבקר נכתב כי, "מתן פיצוי הוגן למפונים מחבל עזה וצפון השומרון ושיקום מהיר של עסקיהם הם היעדים העומדים בבסיס הוראות החוק וההלכה שנקבעה בבג"ץ ההתנתקות". לדעת משרד מבקר המדינה, על המינהלה לשפר את תהליכי הטיפול בתביעות בעלי העסקים המפונים.

"שלוש שנים של טיפול בפיצוי בעלי העסקים המפונים ובשיקומם הן זמן ארוך. על כן ראוי שהממשלה תנקוט את כל הצעדים הדרושים כדי להשלים ללא דיחוי נוסף את הטיפול באוכלוסייה זו ולהפחית את סבלה".

ייאוש וחוסר ודאות

מה שהיה אמור להיות מגורים זמניים לשנתיים-שלוש הפך למגורים לשנים רבות. רבים מהמפונים עדיין מתגוררים באתרים זמניים, ודו"ח המבקר קובע כי המעבר למגורי הקבע עדיין רחוק.

בדו"ח נכתב כי, "המפונים סובלים מקושי לקיים אורח חיים תקין במבנים הצפופים וחיים תחת חוסר ודאות ורגשות של חוסר מוצא ושל ייאוש. טיפולם של משרד השיכון ושל משרד הביטחון בבעיית הליקויים התאפיין בהטלת האחריות זה על זה, וכך נגרמו עיכובים מיותרים, ונפגע הטיפול במפונים. אופן הטיפול מבטא חוסר רגישות למצבם. על המשרדים הנוגעים בדבר לשתף פעולה ביניהם וליישב את חילוקי הדעות ביניהם באופן שלא יפגע בטיפול במפונים".

20% מבני הנוער במצוקה רגשית

בניגוד לליקויים הרבים שאיפיינו את הטיפול במפונים, דו"ח מבקר המדינה קובע כי המדינה ניסתה ככל יכולתה לתת שירותי רווחה למפונים, אולם "כל הגורמים המטפלים במפונים תמימי דעים כי גם הטיפול הטוב ביותר אין בו כדי לפתור לחלוטין את מצוקות המפונים, הנובעות בעיקר מהיעדר פתרון בנושא מגורי קבע ופתרון בעיות התעסוקה".

הגישה העקרונית של הגורמים המקצועיים היא "לעשות את המיטב בסיוע למפונים, אך יש להימנע מתמיכה רבה מדי העלולה להביא את המפונים לידי חוסר עצמאות, חוסר רצון ליטול אחריות לגורלם ותלות תמידית במוסדות המדינה".

אז המבקר קבע כי שירותי הרווחה עושים ככל יכולתם לסייע בתחומם למפונים, אולם הטיפול הכושל ביתר התחומים גרם לחוויה קשה של המפונים. בדו"ח נכתב כי, "המפונים חוות את ההתנתקות כחוויית גירוש. בשל הקשיים הרבים שעמם הם מתמודדים, רבים מהמפונים נזקקים לפעולות רווחה טיפוליות ולפעולות הפגה".

נישואים מוקדמים, נשירה סמויה ממוסדות החינוך וירידה במוטיבציה לשרת ביחידות לוחמות, הם רק חלק מהתופעות שאפיינו צעירים מפונים עד יולי 2007 – כך נכתב בדו"ח, על פי נתונים שהיו בידי מנהלת סל"ע באותה תקופה.

"לפי נתוני מינהלת סל"ע מחודש מרס 2008, 80% מבני הנוער (כ-840) חזרו לתפקוד תקין, ונפסקה תופעת הנשירה מבית הספר, אולם 15-20% מבני הנוער (160-210) עדיין מצויים במצוקה רגשית, המתבטאת באי-יכולת לקבל סמכות או מסגרת, בהפנמה ובהסתגרות, ביחסים מתוחים בבית ובחששות מפירוק המסגרת המשפחתית", נכתב בדו"ח.

ממנהלת סל"ע נמסר בתגובה כי "מטיוטות הדו"חות השונות שהועברו על ידי מבקר המדינה, לא עלתה ביקורת כלפי פעילות המנהלה בעניין קצב הטיפול בישוב המפונים בבתי הקבע, אלא דווקא שעשתה יתר על המידה למען מפוני גוש קטיף, לעיתים, כך נטען, מבלי להקפיד על הכללים. כיום, שלוש שנים לאחר ההתנתקות, יש פיתרון לכל 1100 המשפחות המעוניינות לשמור על המסגרת הקהילתית.650 מגרשים כבר נמסרו למשפחות ו-1200 מגרשים ברחבי הארץ ממתינים ללא דורש מצד אוכלוסיית המפונים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully