שמאלני, מה האלטרנטיבה שלך?

חלק ממחנה השמאל בישראל איבד בשבועיים האחרונים את המצפן ושכח את העובדות. החמאס בעזה לא השתלט על עזה בבחירות דמוקרטיות, הוא עלה לשלטון באמצעות הפיכה צבאית ששטפה את רחובות עזה בדם. הירי על עוטף עזה לא החל אמנם בהתנתקות אך למרבה הצער התגבר מאוד לאחר פינוי גוש קטיף. החממות הריקות של המתנחלים לא מלאו יבולים והמצור על עזה, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, הוא תגובה לזרוע הארוכה של אירן שהשתלטה על עזה ולא הסיבה לירי תלול המסלול על ישראל.

אובדן הדרך של מחנה השלום הוא רק סימפטום לאידיאולוגיות שמתקשות לעמוד במבחן המציאות הישראלית המורכבת. חמאס העמיד מול השמאל הציוני מראה גדולה ואכזרית שגרמה לבלבול ולסערה שמתחוללת מאז תחילת מבצע עופרת יצוקה. בעידן בו מרכז המפה הפוליטית נראה ומדבר כמו ראשי חד"ש בשנות השמונים, טוב יעשו קברניטי השמאל אם יתאימו חלק מהאידיאולוגיה למציאות הקשה במזרח התיכון. מציאות שכוללת ארגוני טרור איסלמיים חסרי פשרות שרוצים בהשמדת ישראל. מציאות בה מדינת ישראל נאלצת להפעיל כוח כדי להגן על אזרחיה. מציאות איומה, מדכאת ומתסכלת, בניגוד לנימה הצוהלת של חלק מהפוליטיקאים והעיתונאים הישראלים, אבל כזו שעדיפה על כל אשליה.

המבצע בעזה הוא הכרח שלא יגונה. עמדה זו אינה קשורה לכך שטיל גראד פגע לפני מספר ימים מאות מטרים ספורים מביתי או למציאות חדשה אליה נחשפנו בימים האחרונים. חשבתי כך לפני תחילת הלחימה ואני משוכנע בזה גם היום. אין מדינה ריבונית שלא היתה מגיבה בכוח להתקפת טרור מתמשכת של ארגון פונדמנטליסטי על תושביה. ניתן להתווכח על ממדי מכת האש שהונחתה על רצועת עזה ועל היעילות של פעילות צה"ל, אך אינני מצליח להבין את אלה שיוצאים נגד הזכות הבסיסית של מדינה להגן על תושביה. הפוליטיקאי האמריקאי פרנק ריזו כתב פעם ש"ליברל הוא שמרן שעדיין לא נשדד". בהטיה קלה ומתבקשת ניתן להגיד שמתנגדי המלחמה הם אנשים שעדיין לא שמעו צליל אזעקה עולה ויורדת.

קל ופשוט לכתוב נגד מלחמה, קשה מאוד לכתוב בעד. אין איש שפוי בדעתו שרוצה במלחמה ובמחיר האיום שהיא גובה. מצד שני, אין גם איש שפוי שמוכן ורוצה לחיות תחת ירי בלתי פוסק של רקטות וקסאמים. ממשלות ישראל האחרונות הרשו לארגוני הטרור ברצועה להחזיק את עשרות אלפי תושבי עוטף עזה בני ערובה. אולי כעת, עם כניסתם של כמיליון אזרחים נוספים לרדיוס המוות של טילי החמאס, יבינו גם במערכת הפוליטית את הנזק האלקטורלי הקטלני לעתידם של חברי כנסת ושרים שמוכנים להפקיר חיי מאות אלפי מצביעים רגע לפני הבחירות.

למרות מה שנאמר עד עתה, חשוב שהאנשים שמתנגדים למבצע יביעו את דעתם בקול, גם אם אינני מסכים איתם. זה נכון גם לגבי התומכים במבצע: צאו לרחובות והפגינו בהמוניכם. קחו שלט ביד ומגאפון ותצעקו את מה שאתם מאמינים בו. מדינה בה המשטרה מונעת הפגנות מחאה וסותמת פיות היא מדינה שלא שווה את חיי החיילים שנהרגים כדי לשמור על ביטחונה. אל תתנו לשוטרים מפוחדים ואלימים עם אלות לעצור אתכם. אל תתנו לאדישות ולניכור להשתלט על השיח הציבורי. כתבו מיילים, הדביקו סטיקרים, הדפיסו פליירים, החתימו עצומות ובעיקר השתלטו על כיכר העיר ועימדו מאחורי הדעות שלכם, יהיו אשר יהיו. דווקא בימים של אי הסכמה צריך לצאת לרחובות. המחאה והזעם תמיד ימצאו את הדרך החוצה, עדיף תמיד שזה יהיה עם שלט ביד מאשר עם ניצרת רימון יד שלופה.