השוביניזם של בודהה

האם גם נשים יכולות להגיע להארה? אם התשובה לדעתכן ברורה מאליה, דעו לכן שגם בתחום זה נדרשו פריצות דרך רבות משמעות. למעשה, הנזירה טנזין פאלמו, בת 66 כיום, היתה אחת מהחלוצות שסללו את הדרך עבור כל האחרות.

היא נולדה וגדלה בלונדון בתור דיאן פרי, בגיל 18 החליטה לקחת על עצמה את עול הנזירות הבודהיסטית ובכך הפכה למערבית השנייה בהיסטוריה שעשתה צעד שכזה. בשנת 1964, כשהגיעה לגיל 20, החליטה טנזין לעקור להודו. מלאת מרץ לקראת דרכה הרוחנית החדשה, גילתה טנזין למורת רוחה, כי החברה החדשה בה בחרה להשתלב הייתה שוביניסטית בעיקרה ורק קומץ נשים קטן לאורך ההיסטוריה זכו להיות נזירות אמיתיות. בהתאמה, הנזירים שחיו לצדה היו מתפללים עליה שתתגלגל בחייה הבאים לגבר, רק אז תוכל להגיע להארה הנכספת.

לטנזין היה ברור כי המהות הפנימית היא אחת ואינה שונה בין נשים לגברים. כהוכחה היא יצאה לריטריט ארוך של 12 שנה במערה באחד מעמקי ההימלאיה הצפוניים, בו שוררים במשך שמונה חודשים בשנה תנאי מחייה קשים ביותר. שלוש השנים האחרונות עברו עליה בבידוד מוחלט בהן הקדישה יותר מ-12 שעות ביום למדיטציה. מתוך התרגול האינטנסיבי היא גילתה, כי ההתבודדות היא תנאי הכרחי בדרך לשלמות רוחנית. הניקוי, כך הסבירה לאחר מכן, איבוד הידע שנוצר מתוך התנתקות מסביבת בני האדם, רק הוא מאפשר לשקט הפנימי להיחשף.

לאחר שעמדה במבחן הנזירות האולטימטיבי חזרה טנזין לחיי היומיום הבודהיסטים. אבל עברו כמעט 15 שנה נוספות עד שאזרה אומץ והחליטה להקים מנזר בודהיסטי לנשים בלבד, בסמוך לעיר דרהמסלה שבהודו. הנזירות הצעירות במקום לומדות לא רק פילוסופיה בודהיסטית ומדיטציה, אלא גם מקצועות מעשיים לחיים כמו מחשבים, נהיגה וכמובן את השפה האנגלית. תחום נוסף אליו מייחסת טנזין חשיבות בתור נזירה ואותו היא מלמדת הוא כמובן ההתנזרות מסקס. זו יכולה בעיקר לעזור, לדבריה, לכוון את האנרגיה למקומות אחרים ובעיקר להיפתח באהבה אמיתית כלפי כל אחד וכל אחת.