וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כשהפחד משתק

שרון זיו-ביימן

6.1.2009 / 11:24

בזמן מלחמה, הדאגה ליקירנו מרקיעה וההגנות הפסיכולוגיות קורסות. הדרך לבנותם מחדש היא לא לחשוש להיעזר בסיוע ואנשי מקצוע

בימים קשים אלו כשבנים, אבות, בני זוג, אחים וחברים נמצאים בערפל הקרב המאיים של עזה, מוצאים עצמם בני המשפחה והקרובים שבבית מתוחים מאוד, צמודים לתקשורת, מלקטים כל פיסת מידע ומתקשים לישון. חלומות הלילה מתרבים והופכים למאיימים, מתוך החרדה. קשה להתרכז בחיי השגרה. התיאבון פוחת או גובר. המתח יכול להביא להתגברות של סימפטומים פסיכוסומאטיים שיש לנו נטייה אליהם (כאבי ראש, בעיות עיכול, בעיות עור, לחץ דם ועוד). עצבנות ומתח מוגברים צפויים להופיע. ישנה דריכות גבוהה מכל שיחת טלפון, הודעה בתקשורת ואפילו אמירות של אנשים בסביבה. כל הודעה על פציעה או פגיעה בחיילים מציפה חרדה.

לעיתים, בני המשפחה המצויים במתח מתקשים לתקשר זה עם זה. הדריכות והמתח של כל אחד מבני המשפחה מפחיתים את היכולת להכיל ולהתייחס באמפטיה למצוקה של האחר. קשה עד בלתי נסבל להמשיך בחיי השגרה שהיקר מכל נמצא בתנאי קרב, והנטייה האינסטינקטיבית שלנו היא לחלץ את יקירינו ממצבים כאלו. לעשות כל שנדרש כדי להגן עליהם. כעת הם מגנים עלינו, אנו קשורי ידיים, נטולי מידע, חסרי אונים ולא יכולים להגן עליהם.

בינתיים החיים נמשכים. אנשים סביבנו חיים את שגרת חייהם, ולא מבינים שבשבילנו הזמן עצר. פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואזרחים מהשורה מתייחסים למבצע הצבאי, מבטאים עמדות נחושות, נותנים עצות צבאיות, כאילו לא מדובר בגורל הילד או האבא או בן הזוג ואולי אחינו. במצב זה קורסות ההגנות הפסיכולוגיות, שמאפשרות לנו לנהוג בכביש ולתת ליקירינו לנסוע בדרכים, למרות תאונות הדרכים. ההגנות שמאפשרות לנו להתמודד עם הפחד ממחלות ומוות מתקשות להחזיק מעמד מול היציאה המאורגנת לקרב של יקירנו למפגש יזום עם הסכנה. חיילים רבים נמצאים בסכנה כל ימות השנה, כאזרחים אנו חשופים לטרור מתמשך וסכנות רבות חמורות אחרות. אולם תמונות טורי החיילים הנכנסים לאזור קרב כשעיני כולם מלוות אותם מהבית שוברות ומרסקות את ההגנות והופכות את איום החיים למוחשי ובלתי נסבל.

בשבילנו הזמן עצר מלכת

נכון שאין בידינו דרך לסלק את האיום, לשנות את המצב, להגן, להציל או למצוא אפשרות לא לדאוג. חשוב לא לחטוא ביוהרת העצות. הדאגה היא גדולה, קשה, לגיטימית וטבעית, וחשוב לאפשר אותה, לעשות לה מקום מבין ועוטף בינינו. על מנת להתמודד אנו מבקשים להמליץ על שילוב סותר לכאורה בין דאגה חיונית, טבעית ולגיטימית לבין חשיבה חיובית. בעוד אנו דואגים, עלינו להעצים את החשיבה החיובית: יש סיכוי גדול שיקירנו ישוב הביתה בשלום, מספר הנפגעים קטן, ניתן לסמוך עליו, אנו גאים בו, הוא עושה משהו חשוב.

לגיטימי למצוא דרכים להקלת המתח, חרף תחושת האשמה העולה בקרבנו, לדוגמה: "איך אני יכול לעזור לעצמי להרגיש טוב יותר כשהיקר לי מכל נמצא תחת איום קשה". חשוב לזכור של חייל בקרב עוזר לחשוב שמשפחתו וחבריו חושבים עליו ודואגים לו. חשוב לו גם להרגיש שהם מצליחים לתפקד וסומכים עליו ועל גורמי הצבא, ושהכול ייגמר בשלום. חווית הדאגה והאכפתיות חשובה לחייל, אך חשובה לו לא פחות התחושה כי הבית מאמין, סומך ומתפקד. לכן, אם נקל על עצמנו נקל גם עליו.

איך מבצעים זאת מעשית? הניסיון מלמד כי רבים מבני המשפחה בבית נעזרים בכמה שיטות:

"לדבר על זה" - העצה הפשוטה של אנשי מקצוע - לחלוק את הדאגה ולבטא את הרגשות - עוזרת. נסו לא לשמור בבטן ולגלות סבלנות לחרדות של בני המשפחה. אל תתנו לצנזר אתכם.

פעילות ושגרה – גם מאמץ מודע ולעיתים מכני ולא טבעי, לקיים את השגרה, עוזר. לעיתים, זהו הזמן לבצע משימות טכניות (סדר וארגון בבית, מיון ניירת) שחיכו לכם זמן רב, והן יכולות להפיג את השעות הקשות. פעילות ספורטיבית אף היא עשויה להקל מעט.

לעשות משהו בשביל החיילים – התגייסות האזרחית למען החיילים יכולה לסייע לתרגם את הדאגה לעשייה.

חרדה אינה מעידה על בעיה נפשית

גם מצבים בהם מתפתחת חרדה חריפה הם נורמטיביים ואינם מעידים על בעיה נפשית. במצבים כאלו חשוב לפנות לקבלת עזרה. ההבנה כי החרדה לגיטימית עשויה להקל על הרתיעה מפנייה לעזרה מקצועית. במקרים בהם המצוקה קשה במיוחד חשוב לשקול פנייה לקווי החירום לסיוע ועזרה, שכן שיחה עם גורם מסייע יכולה להקל. אפשר ליזום שיחות עם אנשי מקצוע. גם פנייה לרופא המשפחה לקבלת עזרה תרופתית לבעיות השינה והפחתת החרדה היא לגיטימית. חשוב לא להסס להיעזר.

* שרון זיו-ביימן היא פסיכולוגית קלינית ומרצה בסגל המרכז ללימודים אקדמיים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully