הנוער לא נשאר אדיש למצוקה בדרום

יום חמישי, שלוש בצהריים, אופקים. הצופרים מייללים, מזהירים מפני רקטה שמתקרבת. באותם רגעים ממש, עוצר אוטובוס ליד המתנ"ס העירוני. חבורת בני-נוער קופצים ממנו בריצה וממהרים לתפוס מחסה במבנה הסמוך. כעבור כמה שניות נשמעת בבירור התפוצצות רקטת גראד סמוך לעיר. הפעם, למרבה המזל, אין נפגעים ולא נגרם נזק.

כך החל סוף השבוע של כעשרים צעירים לפני גיוס, שהגיעו להתנדב בישובי הנגב המערבי במסגרת ארגון 'לב אחד', ארגון שמטרתו להוות 'כוח סיוע אזרחי במצבי חירום'. מדובר בבני-נוער מכל רחבי הארץ, חילונים ודתיים, שארזו תיק, עלו על אוטובוס, ומצאו את עצמם עמוק בטווח הקסאמים והגראדים - חוששים, אך נחושים לסייע.

ארגון 'לב אחד' מרכז מאז תחילת הלחימה את הסיוע האזרחי בישובי הדרום המופגזים. מאות המתנדבים של הארגון פועלים בשדרות, אופקים, נתיבות, אשדוד, אשקלון ובאר-שבע ומסייעים לתושבים בדרכים מגוונות: החל מחלוקת תרופות לקשישים שמפחדים לצאת מהבית בצל הקסאמים, דרך שיפוץ מקלטים ובתים שנפגעו מירי הרקטות, ועד למתן שיעורים לילדים במתנ"סים ומקלטים, במקום מערכת החינוך שאינה מתפקדת בימים אלה. רבים מהמתנדבים בארגון הם בני-נוער, בעיקר תלמידי כיתה י"ב ובוגרי תיכון שעומדים בפני גיוס לצה"ל.

עומר שריר, בן 18 משהם, ישב לפני כשבוע בביתו ועקב בדאגה אחר דיווחי הטלוויזיה. "הרגשתי שאני חייב לעשות משהו. לא ידעתי איך בדיוק אני יכול לעזור, אבל ידעתי שאני יכול, וזה היה מספיק. היה לי ברור שלשבת רחוק, להסתכל על הדברים ולא לקחת חלק, זה לא מה שאני מתכוון לעשות".

ביום חמישי נסע עומר דרומה יחד עם ניצה פרברי, בת 18 מכפר-סבא ויובל גוטליב, בן 18 מתל-אביב. השלושה הם חניכים במכינה קדם-צבאית בקיבוץ מעין ברוך שבצפון, אבל את סוף-השבוע הם העבירו באשקלון המופגזת. את ההחלטה לנסוע דווקא עכשיו לאזור העימות הסבירו בכך שהם "לא מוכנים לשתף פעולה עם האדישות". גם הלימודים במכינה, הם מציינים, השפיעו על ההחלטה. "אנחנו לומדים ומדברים על אחריות משותפת, אכפתיות, רגישות לזולת. עכשיו זה הזמן לפעול בהתאם".

ההורים לא לגמרי מרוצים מההחלטה לרדת דרומה, הם מודים. "מצד אחד הם גאים בכך שאנחנו פה, ומצד שני הם דואגים. זה לא משנה, כי הצבנו בפניהם עובדה, ובסופו של דבר, הם מבינים את החשיבות של מה שאנחנו עושים". אבא של ניצה חוזר ומבקש ממנה לא להסתובב ברחובות אלא 'לפעול במקלטים', ויובל מציין שסבתו לא יודעת שהוא בשדרות, ועדיף שכך. הם עצמם לא מפחדים. "אולי זה בגלל שאנחנו עוד לא מכירים את החיים תחת איום הרקטות", מציינת ניצה.

מתנדבים מתחת לגיל 18 אינם מורשים להישאר באזור האש, ואותם מפנה הארגון לסייע בדרכים אחרות. רכז המתנדבים של הארגון הוא דביר, נער בן 17 מירושלים, שמלהטט בין שני טלפונים סלולריים ועשרות טפסים, בשעה שהאוטובוס של הארגון עושה את דרכו מירושלים לאופקים ושדרות. הוא החל את ההתנדבות ב"לב אחד" רק לפני שבוע. "הגעתי, שאלתי איך אפשר לעזור. אמרו לי שצריך רכז מתנדבים - אז הפכתי להיות רכז המתנדבים", הוא מספר בחיוך. אם לשפוט על-פי כמות המתנדבים שהגיעו ביום חמישי לאופקים, שדרות ואשקלון, נראה שהוא ממלא את התפקיד בהצלחה.

מתנדבת בת 18 מהמרכז, שביקשה להישאר בעילום שם, סיפרה שחבריה וחברותיה צוחקים עליה בגלל החלטתה לבלות את סוף-השבוע בשדרות. "שאלו אותי אם משעמם לי בחיים. הם לא מבינים שכאן הרבה יותר מעניין כרגע. מה הייתי יכולה לעשות בסוף השבוע? עוד פעם לצאת למסיבה ולישון עד הצהריים בשבת? אני שמחה להיות כאן ולעשות דברים יותר חשובים".