גם בזמן מלחמה מותר לצעוק

כולנו רגילים מדי פעם לקרוא ידיעה חדשותית על הנעשה בבתי המשפט בסין, או על אמצעי שיטור אלימים של מדינה אחרת ממזרח אסיה, לצקצק בלשוננו ולהשתתף בצערם של אלה שנגזר עליהם לחיות תחת משטר חשוך. אך כשביום שישי האחרון הובילה משטרת ישראל 18 צעירים, פעילי שמאל שמוגדר קיצוני, לבית משפט השלום בתל אביב, וביקשה את הארכת מעצרם, רוב העם נעמד על הרגלים וכמו במופע גלדיאטורים שלפו אגודלים והפנו אותם אל הקרקע.

שמונה עשרה הצעירים נעצרו בבוקר מחוץ לשדה התעופה "שדה דב" בסופה של הפגנה בה לבשו סרבלים לבנים מוכתמים בצבע אדום ונשכבו על הכביש בכניסה לשדה, כאילו כרגע ספגו פגיעה ישירה. "להעלות אותם לתלייה באשמת בגידה", כתב טוקבקיסט נאור אחד בתגובה לידיעה. "לשלול להם זכויות אזרח ומיד", כתב חברו המתון.

נראה שגם מערכות החוק נסחפות בקריאות ההמון. השוטרים הובילו את עדר הבוגדים לתא הארכת המעצר, "האקוואריום" בז'רגון המבקרים הקבועים, ודרשו כי הם יעצרו לחמישה ימים. "למה?", שאל השופט. "חקירה", ענה לו נציג המשטרה.

"חקירה" היא סיבה מעט מוזרה, לאור העובדה שכל העצורים תועדו על ידי המשטרה מפגינים בזמן אמת. אם לא די בכך, הרי שאף אחד מאותם בוגדים לא מכחיש שהיה שם, להיפך. התיק בהחלט נראה סגור וגם צעיר החוקרים היה "תופר" ממנו כתב אישום עוד לפני כניסת השבת.

להגברת הרושם ולשלהוב היצרים, טען בדיון נציג המשטרה שהמיצג, שנמשך כמה דקות, "פגע בפעילות צבאית". אבוי לו לצבא, שמספר צעירים בני 20 ששוכבים על כביש מעכבים את פעילותו, ואבוי לנו האזרחים שהמציאות מתעוותת דווקא מאחורי דלתות היכל הצדק. כיון שרגע לאחר מכן טען נציג משטרה אחר, ש"השוטרים היו במקום מבעוד מועד, תיעדו את המפגינים ועצרו אותם וכי בשום שלב שהוא לא הופרעה הפעילות של החיילים". גם הוא יודע, שפעילות ש"לא הופרעה" לא מתיישבת עם מה שנאמר דקה קודם, וגם לא תעשה רושם על בית המשפט.

בכל זמן אחר ובכל מדינה "מתוקנת" אחרת, המפגינים היו נעצרים, משוחררים בערבות עוד באותו היום וכשהרוחות היו נרגעות היו שוקלים אם להעמידם לדין על הבעת דעתם. אך בזמן מלחמה עיניו של הציבור עצומות, וקשה שלא לחשוב שגם המשטרה וגם השופט נתנו לרגשותיהם ומחשבותיהם הפרטיים דרור, בדמות מעצר ימים.

אחת מפעולות החקירה (הסיבות למעצר) שביקשו החוקרים לעשות היא חקירת "המניע לפעילותם". להם אני רק יכול להגיד, שאם הקריאות בהפגנה והשלטים לא עזרו לכם להבין את הסיבה למחאה - תתפטרו.

התלבטתי ארוכות אם לכתוב שורות אלו. ניסיתי לחשוב מה הסיכוי שמילותי יוצאו מהקשרן וידבק אליהן ריחה המצחין של דעה פוליטית כזאת או אחרת? ובכן, הסיכוי גבוה מאוד. אין ספק בליבי שבסערת הפטריוטיות והאחדות, גם דבריי יחלפו כמשב רוח קל לצד אוזניו של ההמון ומספר מילות מפתח מתוכן יטפטפו להן פנימה ותדבק בהן משמעות שלא היתה. אבל גם בעת מלחמה, כולנו צריכים לצעוק. זו דמוקרטיה. ולא תהיה בזה כל הבעת דעה.

*נתיב נחמני הוא כתב הפלילים והמשטרה של וואלה! חדשות.