הטיל שנחת במגרש האימונים של הפועל אשקלון לא הצליח להרוג את הרוח הספורטיבית הישראלית. ראשי המועדון הודיעו שיחפשו במהירות האפשרית דרכים לחזור לשגרה. קבוצות הפועל אשקלון ומועדון ספורט אשדוד הודיעו אז כי הן עוברות להתאמן במרכז, בראשון לציון וברמת הגן הבטוחות.
אבל מבט שיופנה אל מעבר לגדר, מרחק של 18 קילומטר דרומית משם, יגלה תמונה אחרת לחלוטין. בעזה המופצצת, על 420 הרוגיה ויותר מ-2,000 פצועיה, נראה שגם הרוח הספורטיבית מתה.
"ההתקפה על מתקן הספורט הפלסטיני אינה מקרית"
"צער כבד ירד על הספורט הפלסטיני", דיווחה הכותרת של אתר הספורט "אטלס" ביום הראשון של מתקפת צה"ל בעזה. שאדי אל-סובאח'י, שחקנה של קבוצת הכדורגל של מחנה הפליטים נוסייראת מהליגה הראשונה בעזה, נהרג ביום הראשון של ההפצצות. אל-סובאח'י, מגנה הוותיק של נוסייראת, עבד כפקיד במשרד מושל המחוז המרכזי של רצועת עזה. מושל המחוז, אחמד עאשור, נהרג גם הוא. יחד איתם נספו באותה הדקה, ביום שבת בשעה 11:30 בבוקר, עוד 250 פלסטינים.
צער כבד ירד על הספורט הפלסטיני גם ביום השני של הקרבות, כשמטוסי קרב שתקפו במרכז הרצועה פגעו במגרשה של קבוצת הכדורגל אל-שמס, מהליגה השנייה. לפי דיווחי תחנות הספורט הפלסטיניות, מגרש הקבוצה, הממוקם בעיר עזה עצמה, לרבות חדרי ההלבשה וחדרי ההנהלה הצמודים אליו, ספגו פגיעה ישירה של הפצצות צה"ל ונהרסו לגמרי.
"צער כבר ירד על הספורט הפלסטיני" דיווחה הכותרת של מדור הספורט בסוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" גם ביומה השלישי של המתקפה. הפעם היה זה בית הוועד האולימפי הפלסטיני השוכן במערב העיר עזה. הוא ספג פגיעה ישירה של טיל שנורה ממטוס 16-F. בניין הוועד האולימפי נהרס כולו. בית הוועד היה מבנה שנחנך בשנת 2004 בנוכחות הנשיא הפלסטיני לשעבר, יאסר ערפאת. הושקעו בו 750,000 דולר, רבים מן הכספים נתרמו ע"י אנשי עסקים פלסטינים, בעזה ובחו"ל, שהאמינו שהשקעה בספורט היא השקעה בחיים ובתקווה. בהודעה שפרסמה הנהלת הוועד האולימפי הפלסטיני נאמר ש"ההתקפה על מתקן הספורט הפלסטיני אינה מקרית. ישראל בוחרת לה למטרה להרוס את כל שדרות החיים הפלסטיניים. הספורט הוא עוד נדבך אחד בהם".
צער כבד ירד על הספורט הפלסטיני גם ביומה הרביעי של המתקפה. חיל האוויר, שהחל למצות את "בנק המטרות" במרכז רצועת עזה, החל לטוס גם דרומה לכיוון העיר רפיח. "הטייסים דיווחו על פגיעות מדויקות במטרה", סיפרו הכתבים הצבאיים בהתלהבות. אחד הטילים פגע במגרש של מועדון ספורט רפיח מהליגה הראשונה. במגרש האימונים של הקבוצה נפער מכתש, וחדרי ההלבשה וחדרי ההנהלה הפכו לעיי חורבות. באותו היום נפגע גם חאזן אל-ריח'אווי, שחקן היריבה העירונית מצעירי רפיח. הוא נפגע מרסיסים בכל חלקי גופו והובהל לבית החולים "שיפא" לקבלת טיפול. הוא נותח ושוחרר מבית החולים לאחר שלא נשקפה יותר סכנה לחייו. בתי החולים הפלסטינים מלאים עד אפס מקום ביותר מ-2,000 פלסטינים שנפגעו מהתקפות המטוסים. מי שלא חייב להישאר - משוחרר הביתה.
"אני מרגיש צער כבד, אני לא מסוגל להמשיך ולהתאמן", אמר לעיתון הפלסטיני "אל-קודס" רמזי סאלח, שוערה הפלסטיני של קבוצת אל-אהלי המצרית ביום החמישי של מתקפת צה"ל. סאלח, שוער נבחרת פלסטין, הוא יליד עזה ובימים האחרונים הוא מתקשה להתגבר על הידיעות שזורמות מעיר הולדתו. "הייתי במצב נפשי קשה מאוד", מתוודה השוער, "אבל אז קיבלתי מבני משפחתי הודעה שבן דוד שלי נפגע מרסיסים, ושבניתוח בבית החולים החליטו לכרות לו את הרגל. זה שבר אותי".
"גם לא על ברצלונה"
סאא'ב ג'ונדיה הוא קפטן נבחרת הכדורגל הפלסטינית. הוא היה אמור להיות כבר מחוסן. לפני כשנה וחצי הוא קיבל הצעה לחוזה מקבוצת אירביד בירדן, אבל בסוף לא מימש אותה כי לא קיבל היתר מצה"ל לחצות את מעבר ארז. לפני כחודשיים שיחקה נבחרת פלסטין את משחקה הבינלאומי הראשון אי פעם בבית. היה זה נגד נבחרת ירדן באיצטדיון א-ראם שבגדה המערבית. ג'ונדיה לא יכול היה להגיע, כי מעבר רפיח, שער היציאה של הפלסטינים לעולם החיצון, היה אז סגור ומסוגר. הקפטן הפלסטיני ראה את חבריו לנבחרת עושים היסטוריה בלעדיו.
אבל בימים אלה, מעיד ג'ונדיה, "הוא מרגיש משהו שלא חש אף פעם בעבר. תמיד נעתי בין הרצון שלי להיות מקצוען לבין הקשיים שיש לי ככדורגלן פלסטיני, מעזה", הוא אומר, "אבל הפעם משהו בי נשבר". לג'ונדיה יש ברזומה כבר 80 משחקים בינלאומיים, והוא שחקן הכדורגל הפלסטיני המעוטר אי פעם. הוא, כאמור, גם חווה קשיים רבים, אבל עכשיו, ביום השישי של מבצע צה"ל בעזה, ג'ונדיה גם מציין את היום השישי שלו בבית. "אני לא זוכר מצב כזה נורא", הוא אומר מביתו שבשכונת שוג'אעיה, "רצועת עזה היא מקום קטן ואם יש יותר מ-400 הרוגים ויותר מ-2,000 פצועים, אז בכל בית יש מישהו שמכיר הרוג או פצוע".
ג'ונדיה מספר שהוא לא יצא מביתו בששת הימים האחרונים, ושבשביל לנסות ולשמור על שפיות ספורטיבית הוא עושה בבית שכיבות שמיכה על רקע ההפצצות. אבל מעבר לזה הוא לא מסוגל. "אני אהדתי את ברצלונה", אומר ג'ונדיה. הוא משתמש בפועל בזמן עבר, כאילו מטוסי הקרב הישראלים הרגו גם את האהבה שלו לקבוצה. "מאז יום שבת אין לי חשק לשמוע על כדורגל, גם לא על ברצלונה, למי כבר איכפת? אין לי כוח להסתכל על החיים הנורמאליים שנמשכים".
הליגה הפלסטינית הייתה במחזור השלישי כשהתקפת צה"ל יצאה לדרך. איחוד הספורט הפלסטיני הודיע שכל המשחקים בכל הליגות מבוטלים. לא ברור מתי תתחדש הליגה, אבל לג'ונדיה כבר ממש לא אכפת. "כבר שישה ימים אני יושב בבית", הוא אומר, "אני מפחד. אני שומע על בן משפחה שנהרג, או על חבר פצוע, והדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להרים טלפון, לנחם. אף פעם לא חשבתי שאהיה כלוא בביתי שלי, אבל זה המצב כיום. אי אפשר לצאת להתאמן במקום אחר ובטוח, כי אין מקום אחר בטוח. אבל אני חייב להגיד שהמחשבות על זה שלא התאמנתי בשבוע האחרון מתגמדות. אם אוכל לצאת מהבית זה יהיה בשביל להביא קמח, כי כבר חסר לנו לחם. ואם אוכל אנסה להביא לבן שלי בן השלוש גם תרופה. קר בבית, יש הפסקות חשמל, אין גז ואין חימום. הוא התקרר".