מלחמה? תירוץ לרמוס את הערבים בישראל

בימים האחרונים, מאז החלו הפגנות המחאה נגד המתקפה הישראלית בעזה, אנו עדים להתגברות הדיכוי האלים והרדיפה הפוליטית של פלסטינים אזרחי ישראל. צעדים אלו הם מימוש מעשי ואלים של התבטאויות מתלהמות של פוליטיקאים בכירים, אשר מדברים בימים האחרונים על 'הסכנה מבפנים', על 'החמאס שבתוכנו' ועל 'גיס חמישי' ומכשירים את הקרקע לרדיפה הפוליטית.

החל מיום שבת, עת החלו מטוסי צה"ל להפציץ בעזה, נעצרו מאות פעילים, רובם צעירים, ועשרות טרם שוחררו לבתיהם. במקביל, זומנו ראשי כל הזרמים הפוליטיים הפלסטינים לחקירות. ביפו, למשל, נלקחו מבתיהם אתמול עשרה פעילים ופעילות לחקירות שב"כ ומשטרה, לאחר שביום שני השבוע נערכה בעיר הפגנה רבת משתתפים נגד המלחמה. הפעילים נחקרו תחת העילות של הסתה לטרור, זריקת אבנים ושלילת קיומה של מדינת ישראל. עיתונאים ערבים שדיווחו על הפגנות נעצרו גם הם, ואחרים הוכו. הפגנות לא אלימות ומאושרות על ידי המשטרה - בישובים פלסטינים, בערים מעורבות ובאוניברסיטאות – נתקלו באלימות משטרתית בלתי מוסברת וברוטאלית. בנוסף לדיכוי הממסדי, אנו עדים להתגברות האלימות הגזענית כלפי מפגינים ואזרחים פלסטינים. כך למשל, אישה יפואית בת 65 עם כיסוי ראש הותקפה באוטובוס ע"י הנוסעים והנהג זרק אותה החוצה.

התקשורת העברית ברובה תורמת את חלקה להסתה המתמשכת ולהיווצרותה של אווירה ציבורית של השתקה והפחדה, ומוזנת בעיקר מדיווחי המשטרה עצמה. המוטיבים החוזרים בכל הכתבות: הפגנות ערבים ופעילי שמאל (כאילו ערבים לא יכולים להיות פעילי שמאל), נושאים דגלי אש"ף (כדי שהציבור הישראלי יחזור למונחי שנות ה-80), כולם מתפרעים ערבים (כמעט תמיד מהצפון) שלא נענים לבקשות המשטרה שנאלצת לפזרם בכוח. במקביל, מתעלמת התקשורת כמעט לחלוטין מהתנגדות יהודים למלחמה. כך נוצר הרושם שכל התנגדות למלחמה היא פלסטינית, כלומר "גנטית" ולא פוליטית, וכזו המסכנת את בטחון הציבור. התקשורת משתתפת בניסיון ליצור אווירה של "אינתיפאדה מבית" שתאפשר למשטרה להכות במפגינים – בעיקר במפגינים ופעילים פלסטינים.

היום הגישה הקואליציה נגד המלחמה בעזה, המונה מעל 20 תנועות וארגונים ערביים ויהודיים, עתירה דחופה לבג"ץ, בעקבות החלטתה של המשטרה שלא לאשר לקואליציה קיום הפגנה המונית בת"א במוצ"ש הקרוב. קבלת הרישיון הותנתה על ידי המשטרה בדרישה שמארגני הצעדה יתחייבו שהמפגינים לא ישאו דגלי פלסטין. ברור לכל כי צעד בלתי סביר ובלתי חוקי זה של המשטרה מחזיר אותנו לימים אפלים שבהם תמיכה בהקמתה של מדינה פלסטינית וסיום הכיבוש היו עמדות בלתי לגיטימיות ובלתי חוקיות. הס מלהזכיר, דגל הרשות הפלסטינית מתנוסס אפילו במשרד ראש הממשלה, כאשר אבו מאזן ובכירים אחרים ברשות מגיעים לביקור.

האם אלו הם הלקחים שנלמדו מאירועי אוקטובר? אווירה ציבורית מאיימת לצד השתקת מחאה, דיכוי אלים ורדיפה פוליטית – כולם סממנים של פשיזם הולך וגובר, שסופם להוביל לאסון. אם אין לאזרחי ישראל הפלסטינים זכות למחות על הטבח שמתבצע בבני עמם, אזי מהי משמעותה של האזרחות הישראלית המזויפת במדינה "היהודית הדמוקרטית"?

עד למועד פרסום המאמר, לא התקבלה תגובת המשטרה.