הפואטיקה של הפוליטיקה

בדרך כלל זה אותו אחד שגם "מקובל על חברי הבית", וזאת משום שהוא מגיש הצעות חוק על ימין ועל שמאל, עם קולגות מימין ומשמאל, וכך בא במגע קרוב עם חברי הכנסת השונים. מטרת "החרוץ" היא לתפוס כותרות ולהיכנס לתודעת הציבור ופעילי המפלגה. בשיחות הסלון תאמרו עליו: "הוא דווקא על הכיפאק, מחוקק הרבה חוקים".

מה זה אומר תכלס: כשזורקים הרבה אבנים, בסוף פוגעים במשהו, ואותו חבר כנסת לעולם יזכיר באולפן "פוליטיקה" או אצל נסים משעל, את החוק ההוא שחייב עובדי היי-טק לנקות את המקלדות, כדי לשמור על בריאות עורם. אם תחפשו חוק משמעותי שהעביר, תתאכזבו.

הדברים שכתב רבין על פרס בספרו "פנקס שירות", הפכו למטבע לשון שכל פוליטיקאי שמכבד את עצמו משתמש בו כדי לנגח את יריבו, בין אם מדובר על שניים בכירים או אלה הנמנים על יושבי הספסלים האחוריים. אגב, הביטוי אף קיבל עדכון מפיו של יוסי שריד, כשכינה את פרס "תתרן בלתי נלאה" (אדם חסר חוש ריח) וזאת משום שלדעתו פרס סתם את אפו והלך יד ביד עם אריאל שרון.

מה זה אומר תכלס: כפרפרזה על משפטו המפורסם של מאמן הכדורגל דוביד שוויצר ז"ל, נציין ש"כולם חותרים תחת כולם".

המילה העדכנית לאמרה הידועה של משה דיין ("רק חמור אינו משנה את דעתו"). הזגזוג הפך לדרך הפעולה היחידה של הפוליטיקאי הישראלי. משנה אידיאולוגית סדורה? תפיסת עולם מוצקה? כן, בטח, סדורה ומוצקה כמו סופה לנדבר, שהחלה את דרכה בעבודה ומדורגת כיום חמישית אצל אביגדור ליברמן. מה שמצחיק הוא שהפוליטיקאים המטיחים "זגזגן" ביריבם הפוליטי, הם דווקא הזגזגנים מכולם. כמו זיקית הם מאמצים את המדיניות של המפלגה אליה עברו זה עתה, ולא מהססים לבצע את פעולות שאליהן התנגדו זה מכבר.

מה זה אומר תכלס: בין אם זה אריאל "דין נצרים כדין תל אביב" שרון, שאול "החלטתי להישאר בליכוד" מופז או עמי "שר בלי תיק זה לא מוסרי" איילון, מילה של פוליטיקאי ישראלי אינה מילה, והבטחה אינה הבטחה. רובם אופורטוניזם, ימכרו את נשמתם כדי להיות יותר פופולריים ויעשו הכל כדי להישאר על הגלגל הענק של הפוליטיקה. פלא שאחוזי ההצבעה בירידה?

צריך לגלות אחריות / יש לומר לציבור את האמת בפנים

משפטי קואליציה / אופוזיציה שחוקים, הנאמרים בדרך כלל בעתות משבר פוליטי, שיכול לשמש כלי ניגוח ביד האופוזיציה.

מה זה אומר תכלס: אלה לא מגלים אחריות, אלה לא אומרים את האמת לאמיתה, ולהפך.

השסע בין מזרחיים לאשכנזים קיים מימי טרום המדינה ועד לימי גמר "האח הגדול". היו מערכות בחירות אמוציונליות בהן דודו טופז נאם על צ'חצ'חים ובגין עשה מזה מטעמים, והיו מערכות בחירות בהן הנושא נדחק לשוליים. תמיד יעלה את הנושא חבר כנסת מזרחי, ותמיד הדבר ישמע כאיוולת. דוגמה? ח"כ יעקב מרגי מש"ס: "בקדימה לא מחשיבים מי שלא לבן". כאילו שבש"ס מחשיבים מישהו שהוא לבן או חלילה אישה. "למרות שהמזרחים הם 50 אחוז מהאוכלוסייה, עדיין לא היה לנו ראש ממשלה מזרחי", אמר סילבן שלום בראיון. אין ספק שהעולים מארצות המזרח קופחו, אבל כמותם יש עוד מגזרים באוכלוסייה שסובלים מיחס הממסד.

מה זה אומר תכלס: אחיי המזרחיים, תמכו בי והצביעו עבורי כי אני מזרחי כמוכם, ואדאג לקדם את המעמד שלנו בחברה הישראלית. הקלף האחרון בשרוולו של חבר הכנסת, זה שאין לו מה למכור.

העברית המדוברת הפכה עם השנים לשפה מתלהמת, שמאמצת כל מילה שיש בה מידה של הגזמה כמו "מדהים" או "נורא" ובדרך כלל השימוש חוטא למקור גם מבחינת ההקשר. חובבי הסרט "נקודת פריצה" לא לבד מאז אותו גל צונאמי שפקד את חופי תאילנד, סרי לנקה, אינדונזיה והודו. הגל הענק שטף את הלשון המדוברת והכתובה, ואנו נאלצים לספוג את המונח השכם וערב מכל פוליטיקאי שמתבקש לחוות דעה בנושא כלשהו.

מה זה אומר תכלס: הפוליטיקאים אוהבים להשתמש במילה הזו. זה מציג אותם כמבינים בתחום עליו הם חווים דעה, וגם כמוכיחים בשער המנסים למנוע טרגדיה שתתרחש עם בוא "הצונאמי הכלכלי" או "צונאמי של פיגועי טרור".

הפוליטיקה הישראלית החשובה לא מתקיימת במסדרונות הכנסת, אלא בחדרי חדרים של ראשי מועצות, בחוגי בית של פעילים ובנאום לעובדי התעשייה האווירית או חברת החשמל. כל פוליטיקאי שרוצה לשרוד חייב לייצר לעצמו עסקונה שתעבוד ותניף אותו למעלה. העסקן הפוליטי, זה שמגייס משפחות שיצביעו בפריימריז ומסדר ועדי עובדים שיתמכו בפוליטיקאי מסוים, הוא חוליה חשובה בשרשרת המזון הפוליטית.

מה זה אומר תכלס: כל אותם פעילים ועסקנים באים על שכרם אחרי הבחירות, אז חבר הכנסת מביע את תודתו בדרכו המיוחדת. בשנת 1997, בוועידת מפלגת הליכוד, התלוננו צירי הוועידה על כך שלא מונו למספיק תפקידים בשירות הציבורי. "אנחנו נבחרנו כדי לתת ג'ובים?", שאלה לימור לבנת רטורית מעל הבימה, ולפני שהספיקה להשיב בשלילה, שמעה את הקהל צועק "כן!".

יועצי התקשורת, פרסומאים ואנשי יחסי ציבור, הפכו בצוותא עם עורכי הדין, לאנשים המשפיעים ביותר במדינה. הם קובעים לפוליטיקאים מה לומר, איך ומתי, באיזה טון ובאיזה אולפן. לעתים מידת ההשפעה שלהם על החלטות הממשלה, גדולה יותר משל הגורמים המקצועיים, וכל "אסטרטג" תקשורתי הופך לכוכב בעיני הפוליטיקאים, התקשורת ועצמו. כל אלה דואגים לאין ספור ספינים ומידע מוטה, כדי לקדם את האיש בשירותו הם עובדים.

מה זה אומר תכלס: סביר להניח שמי שמדליף את הידיעה לתקשורת הוא הפוליטיקאי עצמו, לאחר שהונחה על ידי יועציו מה לומר, או לפחות בעוזר קרוב/פרסומאי העובד בשירותו. פוליטיקאים אוהבים להשתמש בכסות עלומה (מקורב) או בביטוי שמכבד ומרומם אותם (לשכה, שר), כדי להביע דעה על נושא שמציק להם, לסנוט בפוליטיקאים אחרים, להסיט את הדיון לנושא רלוונטי מבחינתם, להתרעם או כל דבר אחר.

מחטף

כל ניסיון להעביר חוק, לבצע רפורמה או ליישם מדיניות, נתפס ככזה הנוגד את הכללים, נעשה מאחורי הגב, ללא ההגינות והיושר הנפוצים בפוליטיקה המקומית.

מה זה אומר תכלס: זה אומר שמי שצועק "מחטף" בעצם נמנם ולא שם לב שמישהו אחר דווקא עובד במרץ. לחלופין, הזועקים "מחטף" מפחדים שהיריב ייקח קרדיט על מעשה שרצו לנכס לעצמם.

אחד מכלי העבודה של אלה מהסעיף הקודם. הפירוש: סיבוב או סחרור על ציר. יש אומרים שהמונח הגיע ממשחק הבייסבול, בו למהירות הכדור וסיבובו יש השפעה רבה על מהלך המשחק. משמעות המונח "ספין תקשורתי" הוא לסובב או להסיט את סדר היום הציבורי והתקשורתי מנושא שאינו נוח לפוליטיקאים ולאנשי ציבור לכיוונים נוחים יותר.

מה זה אומר תכלס: מרדימים אתכם עם סיפור, שגורם לכם להתרגש מהתפל ולא מהעיקר. לא נעייף עם דוגמאות, זה קרה, קורה ויקרה. פשוט צריך לקרוא בין השורות ולהיזהר מהמלכודות שטומנים "היועצים האסטרטגים", אותם פרסומאים ויחצ"נים המתהדרים בכינויים מפוצצים, ובסך הכל מוכרים לנו סיפורים.

חוק התקציב קובע את הסכומים שיוקצבו למשרדי הממשלה, ויפעילו את המשק הישראלי. מדובר בחוק שמראה היכן מעדיפה המדינה להשקיע ולפתח, ולהיכן לקצץ ולצמצם, כלומר מה המדיניות שלה בנושאים השונים. המועד האחרון לאישור הצעת התקציב על ידי הממשלה ולהנחתה בפני הכנסת הוא סוף אוקטובר. תקציב המדינה נקבע בחוק, המוגש לאישור הכנסת, ואי אישורו של תקציב המדינה פירושו פיזור הכנסת והקדמת הבחירות.

מה זה אומר תכלס: זו הדרך המדויקת ביותר לבדוק את כוחו הפוליטי של ראש הממשלה ואת המשמעת הקואליציונית שלו. לפני אישור החוק מתחוללת בכנסת מלחמת כל בכל – מפלגות קואליציה בינן לבין עצמן ואופוזיציה בקואליציה – כל מפלגה עם האינטרסים שלה. תמיד זה מגיע לרגע האחרון, או שמאשרים כדי לא ליפול ומחלקים מחדש בעזרת חוק ההסדרים (ע"ע). המשפט הנ"ל נאמר בדרך כלל על ידי חברי אופוזיציה שמנסים לנגח את ראש הממשלה, על שאינו שולט בקואליציה שלו. גם יו"ר נוטה להשתמש בזה כדי להלחיץ את אלה העושים צרות. בתקופת אולמרט החוק עבר בקלות, אך כוחו הפוליטי של ראש הממשלה לא עמד לו מבחינה ציבורית.

חשבתם שחוקי היסוד הם אלה שלאורם צועדת המדינה? ממש לא. חוק ההסדרים הוא החשוב בחוקי המדינה, בלעדיו אף תקציב לא עובר, אף תמורה פוליטית לא ניתנת ואף משמעת קואליציונית לא נאכפת. חוק ההסדרים הוא השמן שמחליק את גלגלי המנגנון הפוליטי הישראלי.

מה זה אומר תכלס: מסחרה. אף חבר קואליציה לא רוצה לוותר על מעמדו, וכדי שהתקציב יעבור עד ל-31 במארס, כל ההבטחות והמתנות שאינן מגולמות בתקציב המדינה ניתנות בחוק ההסדרים. חוק שהוא מעקף הכרחי שמזרים דם ללב האוחזים בהגה השלטון.