סמים אופיאטיים, שההרואין הוא הנגזרת הפופולרית שלהם, נמצאים בסביבה כבר אלפי שנים. עד לא מזמן הוגבל השימוש בסם לנרקומנים, שרובם מגיעים מסביבות מצוקה, וכתוצאה מכך הדימוי התקשורתי שלו היה קשור במושגים כמו פשע, זנות ועוני. החדשות הן שלאחרונה חוצה החומר את קהל הצרכנים ה"קלאסי" שלו והופך למה שנהוג להגדיר כ"סם בידורי" (recreational drug) דוגמת אקסטזי או קוקאין.
התוצאה של התופעה החדשה הזאת היא שינוי הדרגתי בקונוטציות הקשורות בסם, שהופך ממוצר עולם תחתוני למותג הקשור גם במושגים כמו מצליחנות, בילויים, זוהר ועושר. גני העיר החשוכים איבדו את בכורתם לטובת דופלקסים ממוזגים או סתם דירות שותפים עם פוסטרים של "טריינספוטינג" על הקיר. יותר ויותר צעירים פעילים, עם משרות טובות ומכוניות יפניות ממוזגות, בוחרים באבקה החומה כעזר לשיפור הרגשתם. ברוך (שם בדוי), שעובד כמלצר במסעדה יוקרתית בתל אביב: "בחיים לא חשבתי שאני אתקרב לזה. תמיד היתה להרואין תדמית נוראית כזו, שרק נרקומנים וזונות מתעסקים בזה. כשהתחלתי נורא שמרתי על זה בסוד ועשיתי את זה לבד, אבל לאט לאט אני שומע על יותר ויותר אנשים כמוני שמשתמשים בהרואין".
בניגוד לשימוש הכבד והמסורתי בסם, שנעשה דרך הזרקה, "המשתמשים החדשים", כפי שהם נקראים בחוגים מסוימים, צורכים אותו דרך הסנפה או הרצה חימום החומר על מצע של נייר הכסף ושאיפת אדי העשן שעולים ממנו. שימוש זה מתאפשר בין היתר הודות לעליית מדרגה רצינית באיכות הסם בעשור האחרון, כך שגם שאיפת האדים מובילה להתמסטלות מכריעה. ארה"ב ובריטניה חוו קאמבק של ההרואין באמצע שנות התשעים, אם כי כיום נוטה הטרנד לכיוון הקראק. המעוזים האופנתיים של ההרואין כרגע הם פריז ומוסקבה (שמועות חזקות בכיוון הנין של סטאלין), אליהם מצטרפת עכשיו ככל הנראה גם עיירת החוף תל אביב.
נרקומנים הם אנשים שפויים עד פיהוק (וויליאם ס. בורוז)
מאז שזוקק לראשונה בסוף המאה ה-19, נוטה ההרואין לארוב בצד, לחכות שהסם האופנתי התקופתי יסיים את תפקידו, ומדי עשור או שניים לקפוץ לביקור. העלייה הנוכחית בצריכה, או ליתר דיוק החדירה שלו למעגלים חברתיים חדשים, קשורה בין השאר להתאיידות סצינת הדאנס המקומית. מועדוני סוף השבוע כבר אינם מציעים לבליין המקומי ריגושים מסעירים, והסמים שמלווים את המסיבות, בעיקר אקסטזי, מאבדים מזוהרם. מה עוד שכמה צעירים מתו בשנה שעברה כתוצאה (ישירה או עקיפה) משימוש באקסטזי, והרבה אנשים מרגישים שאחוז ניכר מתאי המוח שלהם הלכו לבלי שוב. מבחינה אופנתית, מספק ההרואין למשתמשים עמדה חדשה של מגניבות אדישה.
אייזיק (שם בדוי): "אחרי כל האקסטזי שעשיתי, כבר לא נשארה לי חווית ילדות אחת שלא הוצאתי החוצה בלוויית בכי רגשני. נמאס לי ללכת למסיבות, ושכל מיני אנשים ימששו ויחבקו אותי. הגעתי לנקודה בה נמאס לי כבר מכל הסמים שיש וההרואין זה הדבר היחיד שמעניין אותי. למרות שמעניין זו בעצם הגדרה לא מדויקת. לא קורה הרבה כשאתה מסומם מהרואין".
ומוסיף אליהו (שם בדוי), בעליה של חברת מחשבים קטנה: "נוטים להתייחס לגראס ולאקסטזי כלסמים קלים יחסית לעומת ההרואין. אבל לי זה נראה בדיוק הפוך, לפחות מבחינת ההשפעה הפסיכולוגית שלהם. כשהשתמשתי בגראס נכנסתי לדכאונות עמוקים, וגם אקסטזי משאיר אותך באיזשהו שלב חבוט ובודד לצד הכביש הארוך של החיים. דווקא ההרואין, בשימוש נכון, יכול להעביר את החיים ברוגע ובכיף".
יכול להיות גם ש"המצב", כפי שמכונה המציאות המקומית בחוגים מסוימים, אחראי לטרנד הג'אנק הנוכחי. בעוד צעירי הגדה מתמודדים עם ייאושם באמצעות חגורות נפץ שפוטרות אותם מתלאות היומיום, בוחרים התל אביביים בסם המוות.
אליהו: "אנחנו חיים במציאות שמקצינה מרגע לרגע. אתה צופה בטלוויזיה, וכל מה שאתה רואה זה אנשים תאווי דם. אם מה שהחברה מציעה לי עכשיו זה התאגדות סביב אידיאולוגיה של רצח ודיכוי, אני מעדיף לקחת הרואין".
- היכן אתה עוסק בפעילות מפוקפקת זו?
"בעיקרון עדיף לשבת בבית, אבל לא חייבים, אפשר גם לצאת למועדון ולרקוד. ואז אפשר להסתכל על כל האנשים המיוזעים שמפוצצים באקסטזי ורוצים לחבק אותך כל הזמן ולהתייחס אליהם בשוויון נפש מסוים, הודות להשפעה המרגיעה של הסם. מדי פעם יוצאים קצת החוצה ומקיאים".
הקאה וגירודים הם חלק מתופעות הלוואי הפיזיות של הסם. לפני השימוש יש לאכול מעט ובזול. אליהו: "פעם אכלתי במסעדת יוקרה ואחר כך עשיתי הרואין. בשלב מסוים הקאתי המון, והיה מבאס לראות את המולים שעלו לי מאתיים שקל על המדרכה באלנבי". כמו כן מדווחים המשתמשים על עצירות קשה, וכשכבר יוצא משהו זה בדרך כלל נוזלי. עסק לא קל.
הסכנה הגדולה ביותר היא כמובן התמכרות, שעלולה להיווצר אחרי שימוש אינטנסיבי בהרואין, ולקיחת מנת יתר, שנגרמת בדרך כלל על ידי הזרקה. עדויות ומחקרים מעידים על אחוז התמכרות נמוך בקרב אלה שצורכים את הסם כסם בידורי. ברור שהמיתוס שלפיו כל מי שצורך הרואין מתמכר לו מיידית אינו מדויק, במיוחד כשמדובר באנשים שאינם מדרדרים לזנות או לפשע. יחד עם זאת, כמובן שקשה לקבוע בדיוק מיהו "צרכן בידורי" ומיהו נרקומן, ולא חסרים אנשים שהחיים שלהם נהרסו כתוצאה משימוש אינטנסיבי בסם, גם אם לא עברו להזרקה.
אליהו: "הבעיה העיקרית היא שקשה מאוד לדעת מראש איך הסם יתפוס אותך. יש הרבה אנשים שלוקחים את העסק כמה פעמים, נהנים ומפסיקים, אבל ראיתי גם אנשים שהתחילו כמוני ואכלו אותה בענק. אני משתדל לעשות הפסקות מספיק ארוכות כדי שלא תיווצר התמכרות קשה. היו פעמים בודדות שהרגשתי שאני מכור פיזית, ושאני צריך את הסם כדי להרגיש בריא, אבל בדרך כלל אין לי בעיה להפסיק. יש איזשהו פרדוקס, עצם נטילת הסמים כרוכה ביצר מסוים של הרס עצמי, וכדי לשמור על עצמך אתה צריך להלך כל הזמן על גבול מאוד דק".
- מה בעצם נותן ההרואין, שאי אפשר לקבל בארוחת ערב שישי עם המשפחה?
ברוך: "הוא מנתק אותך מהכל, עד הסוף. נראה לי שזה קשור איכשהו בחווית המוות. מצד אחד זה כיף, מצד שני ז
הרואין שיק
13.11.2001 / 10:18