לפרוץ את מעגל הייאוש

שמונה שנים אנו שבים ואומרים לכל מי שרצה לשמוע: שדרות היא משל למדינה כולה. בעיית הפצמרי"ם, הרקטות והטילים, מעל ראשי החיילים אל בתי התושבים, היא מלחמה אחרת. הטווחים הם עניין של טכנולוגיה. אלא שהטילים אינם מחליטים לעופף מכוח עצמם. מאחורי הטילים, כמו מאחורי הרוגטקה, עומד אדם. כל התפוצצות פוגעת באדם. את רוב הפגיעות אין רואים – הן באות לידי ביטוי בהתנהגות, בחרדה התמידית, באורח חיים שבו ביתך אינו עוד מבצרך.

האזור שלנו, שדרות ועוטף עזה, מצוי כבר שמונה שנים במצב הנקרא "עונש קולקטיבי", ממש כמו הטוענים נגד ישראל שהיא מפעילה עונש קולקטיבי כלפי התושבים ברצועת עזה, שרובם מוגדרים "חפים מפשע".כך נוצר מצב ש"חפים מפשע" משני הצדדים משלמים את מחיר החלטותיהם של מנהיגים. כל מנהיג והצדק שלו. אלא שהוויכוח על צדק אינו מוליך לשום מקום. רק "לתהדיה" שאינה הפסקת אש, לסגירת שערים, לעוד ענישה לנו ולהם, סבל לנו ולהם.

המבצע "עופרת יצוקה" נועד לשנות מן היסוד את המצב הנורא של אין מוצא,ייאוש וחוסר תקווה גם לנו וגם להם, החפים מפשע משני הצדדים. מתחת למעטה של הזעקה הנואשת כלפי המדינה לעשות מעשה, "לכתוש", "להרתיע" ו"לגבות מחיר" לא מסתתרת תאוות נקם. זו הקריאה הנואשת שלנו - ואולי גם של תושבים שפויים בעזה שפחד החמאס משתק אותם - לפרוץ את מעגל הייאוש.

צודק כותב מאמר המערכת של העיתון "א-שרקיה" מערב הסעודית, לפיו החמאס צריך לשאת באחריות לתושבי עזה. שנים של אזהרות ורמזים לא הועילו. תוצאת האימה – אימה. תוצאת השנאה – שנאה. תוצאת ההרג – הרג.

בימים אלה, המדינה שלנו מבצעת את מחויבותה הבסיסית של כל מדינה: להעניק ביטחון לתושביה. ביטחון במובן הבסיסי ביותר – הגנה על החיים. המורשת היהודית אינה ששה אלי קרב. לקראת המפגש, שתוצאותיו אינן ידועות, בין יעקב לאחיו, עשו, נאמר "וירא יעקב מאוד ויצר לו..." (בראשית, ל"ב 8) למה צריך היה הכתוב להגביר את פחד יעקב? לפי פרשנות אחת "וירא" – כלומר פחד על עצמו ומשפחתו. "ויצר" – הצטער על הקורבנות שייגרמו לאחרים. מבחינתנו, תושבי שדרות ועוטף עזה, הגיונו של המבצע "עופרת יצוקה" הוא אחד: להבטיח שנים ארוכות של שקט. של אפשרות לחזור ולדון ביתר מרכיבי האחריות שיש למדינה כלפי אזרחיה – מחויבויות שהזנחתן נחשפה בשמונה השנים האחרונות.

תנאי מקדים לסיומו המוצלח של המבצע הצבאי הוא החלטה ברורה שלנו, החברה הישראלית, מה אנו רוצים ביום שאחרי. כבר נשמעים הקולות המבקשים לחזור ולשלוט ברצועה. מנגד עולים קולות המזהירים מפני ניסיון כזה. ברקע מהדהדת חוסר היציבות הפוליטית הקבועה בישראל, והיא האיום החמור מכל.

אולי ראוי, למרות הכול, לדחות את הבחירות הקרובות ולקיימן במועד שנקבע להם בחוק. את הזמן עד אז יש להקדיש לבירור ולקביעה של לפחות הסכמה אחת שתאחד את כולנו. אין לנו לא גבולות ברורים ולא חוקה. אפילו על כללי משחק ברורים של דמוקרטיה אין לנו הסכמה. היום, כשכולנו חשים גאווה על כך שהמדינה מכירה באחריותה לאזרחיה, כדאי שנזכור שהמלחמה, מוצדקת ככל שתהיה, היא רק אמצעי להשגת המטרה. המלחמה היא המחיר הכואב של חוסר הרצון וחוסר היכולת למצוא דרכים אחרות שיקנו משמעות לקדושת החיים. אם נחזור אל סיפור פגישתם של יעקב ועשו, הם נפגשים ונופלים איש על צוואר רעהו בגלותם שהשנאה ביניהם מדומה ואין דרך טובה יותר מהסכמה.

שנים רבות תכנן צה"ל בקפידה את המבצע. המחיר הכואב שלנו ושלהם הוא בלתי נמנע. אני, כמו אחרים בשדרות ובאזור, מאמינים כי מטרת המבצע היא לשנות מן היסוד את כללי המשחק המאיימים על חיינו. המאיימים גם על חייהם של חפים מפשע מעבר לגדר.