שאישה תנהל את המדינה?

היום כבר אין ספק: הכנסת מתחילה לעבור תהליך של פמיניזציה. השערות רבות נשמעו לגבי מקור התופעה, כשהרווחת היא שהכנסת אינה מהווה יותר אטרקציה לגברים, בעלי סטאטוס חברתי גבוה, משמע כמו כל זירה מקצועית שיוקרתה יורדת – היא הופכת להיות מאוכלסת בנשים. יתכן שסברה זו נכונה באופן חלקי, אם כי היא לא מסבירה, למשל, את הניצחון של דליה יציק בפריימריז, שלא נדבר על נשים אחרות שזכו להתקבל בעשירייה הפותחת.

אל מול ההסבר בדבר מחסור ב"מועמדים שווים", ניתן לטעון שכיום מפלגות דו-מגדריות מושכות קולות. טיעון זה עלול להישמע מופרך, במדינה בה ממשלות הורכבו בהתאם לרעיון כי מצב המלחמה המתמיד דורש מנהיגות גברית בולטת. בכל זאת, כנראה יש מידת חשש מכוח המשיכה הנשית גם בקרב פוליטיקאים בכירים ויועציהם, שכן הליכוד נותן קונטרה לקדימה ומציב במקומות ריאליים לא מעט פנים נשיות חדשות.

אז למה שנשים ימשכו קולות? האנתרופולוגית החברתית, המנהלת שיחות פוליטיות עם כל מי שרק אפשר, נפגשת בנכונות מצד אנשים רבים להפקיד את גורלם בידי נשים. ההנמקה העיקרית נתמכת על תפיסת נשים כנקיות כפיים, או לפחות כפחות נגועות בשחיתות מגברים. אכן, מוניטין של יושר ליוו נשים בכנסת זמן רב, אך נומקו בכך שמרביתן ממלאות תפקידים שוליים ונמצאות במפלגות שוליות, כך שאין להן מספיק פיתויים לסרוח. כיום, גורמים כגון דגש על הצגתה של לבני כפוליטיקאית נקייה, וריבוי נשים במפלגות הנלחמות על רשות הממשלה, מקנים לסוגיית היושר מעמד מרכזי. האם נשים, ברגע שיגיעו במספר מסיבי לעמדות בכירות, יוכיחו עמידה בפיתויים יותר מגברים? זמן יגיד.

הרבה יותר בבטחה ניתן לנבא מספר תהליכים פוליטיים וחברתיים, העשויים להתרחש עם כניסת נשים לתפקידי מפתח. ראשית, נשים היו מאז ומתמיד ה"אחר הפוליטי". מספר קטן מהן נחשב ראוי להתקבל לחברת ה"בנים", לפי האידיאולוגיה - לעתים גלויה ולעתים סמויה - המתבססת על הנחה כי על נשים לגלות מאפיינים גבריים כדי לזכות בהתייחסות רצינית, כלומר, להוכיח שיש להן "ביצים". עם כניסה מסיבית של נשים, האחר הפוליטי עשוי להתקדם לקטגוריה של "אנחנו", מה שיאפשר לנו, הנשים, להשתחרר ממה שניתן לקרוא "תסמונת גולדה מאיר", הנפוצה בקרבנו, והקובעת: "הייתה אישה אחת, ברשות הממשלה. מה רוצות הפמיניסטיות?". אולי אנחנו נתחיל להצביע לנשים, נדרוש עוד נשים, ולא נחכה לגולדה הבאה.

האם נוכחות נשית מסיבית בכנסת תוביל לתרבות פוליטית אחרת, למשל, יותר דיאלוגים ופחות התנצחויות בדיונים? האם פוליטיקאיות יפרגנו לעמיתיהם יותר מפוליטיקאים? האם בהחלטותיהן יפגינו יותר חמלה? גם את זה נוכל לדעת רק כאשר יוכלו נשים להפשיט את הבגדים הגבריים שהיו נחוצים עד היום כדי לשרוד בזירה הציבורית.

כניסה מסיבית של נשים לזירה הפוליטית, עשויה לחולל שינויים הרבה מעבר לפוליטיקה עצמה, ולהתפרס על כל התחומים הנתפסים כשייכים למרחב הציבורי: אולי, למשל, נשתחרר מהתפיסה הפטריארכאלית אותה גם חלק גדול מאיתנו, הנשים, אימץ - לפיה ניתן לסמוך על רופאת משפחה, אבל רופא מנתח המציל חיים צריך להיות גבר, וכך כל בעלי תפקידים חיוניים להישרדותנו כפרטים וכחברה. במילים אחרות, יציאה ממעמד של "אחר פוליטי" יתכן שתוביל גם ליציאה ממעמד של "אחר חברתי".

השורה התחתונה: מעולם לא ניתנה לנו הזדמנות אמיתית לבדוק אם באמת אנחנו שונות מגברים או לא, ואם כן – במה. אולי הפעם נוכל להתחיל לגלות מהי פוליטיקה נשית.

* הכותבת הנה ד"ר לאנתרופולוגיה חברתית מטעם אוניברסיטת תל-אביב, ומרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו