עם כל האהבה לשחור הקטן, ולמרות שהוא הכי חמוד בעולם ושבגללו מיה כבר לא לבד בבית כל היום, לפעמים קורה שנגמרת לנו הסבלנות. וכשהוא נכנס להתקפי נביחות על אנשים ברחוב, או כשהיה מפרק בקבוקי מים (מלאים) על המיטה, או מחרבן בבית, היינו פתאום מוצאים את עצמנו כעוסים ואפילו צועקים. בקול רם צווחנו "גוווונזי, דייי!!!". גם איימנו "עוד נביחה אחת ואתה חוזר לצער בעלי חיים", "עוד הצקה למיה ואנחנו שמים לך מחסום על הפה", "עוד ספר אכול ואתה מושלך לירקון במזוודה". כלום לא עזר. הוא יודע שאנחנו מאוהבים בו ושם עלינו זין.
אבל בדיוק כשהשלמנו עם העובדה שיש לנו ערס בבית, כזה ערס קלאסי שבגלל חוסר ביטחון ורגשי נחיתות עושה מלא רעש, הגונז הראה מה הוא באמת שווה.
מה זה הרעש הזה?
השעה היתה 2:30, ברקים, רעמים עזים וגשם בחוץ, ארבעתנו ישנו בחדר. לפתע, א' התעורר בבהלה כי היה רעש מוזר מהסלון. מיה ואני היינו באמצע חלום והמשכנו לישון כי מחר יום עבודה, ומה כבר יותר חשוב משינה. אבל א' הלך בתחתונים לבדוק מה קורה, וגונזי טס בעקבותיו ועקף אותו. פתאום הוא התחיל בעוד סשן נביחות מוטרף (במיוחד), א' חזר לחדר, הדליק את האור ואמר "מישהו פרץ לנו הביתה, אולי הוא עוד כאן".
החלון הפתוח, טביעות הנעליים על השיש לצד הכיור ועל הרצפה לא הותירו מקום לספק. היה פה מישהו, והוא לא הספיק לעשות יותר מכמה צעדים לפני שברח מאיפה שנכנס. ידענו שהוא ברח כי בעוד גונזי בטירוף, אנחנו סרקנו את כל שניים וחצי החדרים שלנו ומיה התהלכה אחרינו מנומנמת, לא הבינה על מה המהומה.
אז איפה הארנק?
במבט ראשון היה נדמה שכלום לא נגנב. אחר כך גילינו שחסרים שני ארנקים וטלפון (שרובם היו בתיק אחד). ללא ספק, יצאנו בזול. קראנו למשטרה, בדיעבד לא ברור למה. הם הגיעו בסופו של דבר (השעה כבר היתה בערך 4:00), עשו את שמוטל עליהם, רשמו תלונה, אמרו שפריצות כאלה שכיחות בלילות סוערים והלכו. גונזי הקטן כל הזמן הזה עמד על המשמר ליד החלון, מגן עלינו.
כעבור עוד שעה, כשדפיקות הלב שלנו נרגעו והעייפות שלחה אותנו בחזרה למיטה, הוא נשאר ליד החלון. גם כשניסינו להירדם (ללא הצלחה), מיה כבר נחרה על המזרן שלה לצד המיטה שלנו, אבל גונזי לא הסכים לבוא לחדר, ולראשונה בחייו היה בסלון כשאנחנו לא שם. קראנו לו, אפילו לקחנו אותו על הידיים למזרן שלו, אבל הוא חזר לסלון בריצה והתמקם ליד החלון.
עד הבוקר הוא נשאר שם, שומר. גונזי הקטן, הקרציה, שכל הזמן נדבק אלינו ובעיקר למיה, שעוקב אחרי כל אחד מבני הבית תמיד, נשאר לבד על המשמר באותו לילה. ואם הגנב יחזור שוב, הוא ייכנס באמ-אמא שלו. הוא, פינצ'ר מעורב במשקל שישה קילוגרם, הבריח ויבריח שוב כל מי שיעז להתקרב ללא רשות. אז גונזלס יקר תנבח מאמי, תנבח. בכלל, תעשה מה שבא לך. אנחנו גאים בך.
