מחקרים בארץ ובעולם מצביעים כי חלק ניכר מהילדים ומבני הנוער הנחשפים לאירועים טראומטיים מגיבים מיידית בצורה סימפטומטית. סימפטומים אלו נעלמים אצל מרביתם לאחר תקופה קצרה יחסית. אולם, בקרב חלק קטן מהם ימשיכו להופיע או אפילו יחריפו סימפטומים אלו ויביאו לירידת משמעותית בתפקודם.
השונות העצומה בתגובות הילדים למצבי לחץ מתמשכים היא פונקציה של משתנים רבים כגון: עוצמת האיום כפי שהיא נתפשת בעיני הילד, אופי ומשך האיום, חרדות ההורים, ההיסטוריה הטראומטית של הילד ומשפחתו וכמובן השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד ומבנה אישיותו. למרות שניתן לחלק את מכלול התגובות לתגובות גופניות, רגשיות, קוגניטיביות וחברתיות, חלוקה זו היא שרירותית מאחר ומנגנוני ההישרדות הטבעיים שזורים האחד במשנהו ומוצאים ביטויים ברמות השונות.
להורים יש מקום מרכזי בחיי ילדיהם ובגיבוש מהלך התפתחותם התקין. הורים למעשה הם מקור הביטחון והכוח של הילדים, לא רק בגילאים צעירים אלא לאורך התבגרותם. אין פלא איפה, כי מחקרים רבים מצאו מתאם גבוה בין תגובות ההורים במצבי משבר ובין תגובות ילדיהם. ניתן לדמות הורים וילדים למערכת של כלים שלובים המשפעים האחד על השני. לצערנו, הורים רבים אינם מודעים להשלכות תגובותיהם במצבי לחץ על ילדיהם.
חשוב לציין, שיש להורים את הדרכים והכלים לסייע לילדים להתמודד עם המצב הביטחוני בצורה תקינה. הורים המודעים לתחושות, לרגשות ולתגובות של ילדיהם במצבי לחץ מתמשכים, ערוכים טוב יותר למציאת דרכים אפקטיביות להתמודדות עמם ומסוגלים להפריד טוב יותר בין חוויותיהם לחוויות ילדיהם.
במצב של איום מתמשך, תפקידם של הורים הוא לגלות רגישות וקשב לצורכי ילדיהם ולמצוא הזדמנויות להבין, להכיל ולתמוך בהם. העיתוי האידיאלי לקיים דיאלוג מעין זה הוא כאשר הילד מעלה שאלות ותהיות לגבי המצב או כאשר הוא מגיב לאירועים ביטחוניים אליהם נחשף. עם זאת, אנו מאמינים כי על ההורים ליצור בצורה אקטיבית הזדמנויות להתייחסות למצב הביטחוני אפילו אם אין סימן להתעניינות מצד הילד.
כיצד נזהה האם תגובות הילדים הן נורמליות?
ילדים ובני נוער זקוקים למידע אמין על המתרחש סביבם בכדי לבנות תמונת עולם ברורה יותר ובכך להגביר את תחושת השליטה העצמית. מחקרים בארץ ובעולם מצביעים כי תמיכה משפחתית וסולידריות חברתית הם ממשאבי החוסן החשובים ביותר עבור ילדים ומבוגרים. נוכחות הורית מרגיעה ואווירה משפחתית תומכת משדרים לילד תחושה של ביטחון, מאפשרים פריקת עומסים רגשיים ועוזרים להתארגנות פנימית במצבי משבר. תמיכה חייבת להתחשב בצרכי הילד ורמת התפתחותו.
תגובות מתמשכות במצבי דחק שפוגעות בתפקוד היומיומי, בתפקוד בבית הספר או בתפקוד החברתי שאינן נובעות מבעיה התפתחותית או מקשיים אחרים בבית עלולות לרמוז על בעיה שדורשת בדיקה מקצועית. תגובות לאחר אירועים ביטחוניים שאינן משתנות לאחר מספר שבועות ואפילו מחריפות למרות ניסיונות של הרגעה וסיוע מצד הורים או אנשי חינוך דורשות בדיקה מקצועית. תגובות חריפות הכוללות חזרה אל אירועים ביטחוניים (סיוטי לילה או מחשבות טורדניות) התנהגויות המנעותיות קשות (סירוב ללכת לבית הספר, לישון לבד לאחר שהילד רכש מיומנות זו או נסיגה חברתית), תגובות דכאוניות (נתק רגשי, חוסר חיות, התפרצויות בכי, חוסר אנרגיה, אבדן תיאבון) ותגובות סומטיות קשות (כאבים, התעלפויות, שלשולים וכד') דורשות אבחנה מקצועית.
* ד"ר רוני ברגר הוא מנהל השירותים הקהילתיים בנט"ל ארגון נפגעי טראומה על רקע לאומי המפעיל קו סיוע נפשי עבור תושבי וילדי הדרום 1-800-363-363