פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הודעה לבוחר: פריימריז או ועדה מסדרת?

      רועי כ"ץ ואודי הירש החליפו מיילים על הבחירות במקום לעבוד והתקוטטו על נושא תמוה כמו עתידו הפוליטי של מנחם בן ששון. יצא מזה מדור

      כ"ץ:

      בהערכה זהירה כמחצית מהכנסת הבאה לא עברה פריימריס אלא שולבה ברשימה בכנסת דרך ועדות קבלה, שעושות קאמבק מטורף והגיעו למילניום הנוכחי היישר מהפוליטביורו, אללה ירחמו. אחרי שהתרגלנו לרשימת ש"ס, שנוצרת כבר שנים על ידי משוואה סבוכה של אינטרסים בחצרות הרבנים הספרדיים, קרבה למר"ן והתחכמויות גימטריה, גם מפלגת הגימלאים, ישראל ביתנו והבית היהודי נותנות מופעי דמוקרטיה קדם-פרלמנטריים בסגנון מפלגת הבעת. איך מצפים מחברי כנסת חדשים להבין את חוקי הדמוקרטיה אם ראש המפלגה שלהם מדיח וממנה חברי כנסת לעתיד לפי קריזות או מראה עיניים? אולי זו מורשת המוסד שדפקה לרפי איתן את שיקול הדעת, אצל ליברמן מפתה להגיד שזו הילדות בברה"מ. מה שבטוח הוא שאחרי שאתה רואה את אורלי לוי במקום ריאלי פתאום השחיתות בשולי הפריימריז במפלגות הגדולות כבר לא נראית מסריחה כל כך. עוד דבר: אם החברים חובבי הדמוקרטיה במרצ חושבים שהרשימה שלהם אינה קומבינה מסריחה של פריימריז תמוהים בצד אחד וקומבינה מהצד השני, הם מחוברים למציאות בערך כמו סדר היום הכלכלי-חברתי שלהם.

      הירש:

      אם הדמוקרטיה של המפלגות הגדולות היתה אמיתית, הייתי מסכים איתך. למרבה הצער, היא לא. אין שם חוכמת המונים, אלא טמטום של ועדים ועסקנים. חיים כץ מהתעשיה האווירית קובע חלק אחד של רשימת הליכוד, פייגלין קובע את החלק השני, אז אל תספר לי שיש כאן פריימריז. רשימת קדימה מחפירה עוד יותר. מפלגה שדוחקת את מנחם בן ששון למקום לא ריאלי לא ראויה לשלטון. בכלל, נראה שהמפלגות הגדולות מוסרות הודעה לבוחר: אין שום סיבה שתעניק לנו יותר מ-20 מנדטים, כי בתחתית הרשימה תמצאו סרחים עודפים שיהפכו לבדיחה בכנסת. הבעיה בוועדות המסדרות היא אחרת: ממנים אנשים לא על פי איכותם, אלא בהתאם לפופולריות שלהם. קדימה, מפלגה שנוצרה ללא עמוד שדרה רעיוני אלא רק על בסיס אהדה למנהיג, סימנה את הכיוון, נתניהו המשיך בתחילת הקמפיין עם מסיבות העיתונאים המתוקשרות והשאר מחקים. מרפי איתן לא ציפיתי לכלום; מליברמן, שעל אף רעיונותיו המסוכנים הוא אדם אינטליגנטי ומרשים, אני ממש מאוכזב. אחרי הבחירות הוא שוב יבלבל את המוח על היעדר מנהיגות וחוט שדרה. לך תפציץ את אסואן כשעל גייסותיך נמנות כמה דוגמגישות.

      כ"ץ:

      אולי די עם היבבות שלך על מנחם בן ששון? מי שהולך לפוליטיקה ומסרב לשחק את המשחק, שלא יתפלא אחרי שהוא מפסיד ליואל חסון. בן ששון, כמו עוד כמה כוכבים שאריק שרון הביא כדי לקשט את קדימה לפני שלוש שנים, היה יכול להשקיע מעט וללמוד את המערכת הפוליטית. בכלל, נשבר הזין מהטרנד המאוס של פוליטיקאים שממתגים עצמם כאנטי-פוליטיקה. מי שרוצה לדבר ברכות ולעסוק במחקר תיאורטי, שיישאר בגבעת רם או בגילמן. פוליטיקה היא מקצוע, מי שהגיע אליו על גב קומבינות של שרון אמור לדעת את זה יותר טוב מכולם. בנושא הפריימריס, זו ודאי אינה שיטה מושלמת אבל היא הטוב ביותר שאפשר לעשות. מה שדופק בדרך כלל בחירות מקדימות אלו אחוזי הצבעה נמוכים. אם 7000 התומכים של פייגלין היו מדוללים ביותר מ-80% הצבעה בליכוד, הוא היה חוזר לנקות שמשות בעזריאלי במקום להפחיד את נתניהו.

      הירש:

      נכון שבן ששון נזכר שיש פריימריז קצת מאוחר, ונכון שהוא ויצחק בן ישראל לא יכולים להרשות לעצמם לזלזל בפעילות מפלגתית, אבל בסופו של דבר הכשלונות שלהם רק חושפים את חולשתה של השיטה. הפריימריז מתגמלים עסקנים, לא בהכרח פרלמנטרים מצטיינים. שוב, זה לא בהכרח נכון לגבי צמרת הרשימות – גדעון סער שניצח בליכוד הוא אולי חבר הכנסת הראוי ביותר – אבל המפלגה שלו שואפת להכניס לכנסת 35-40 מנדטים. השיטה הנוכחית גורמת לכך שאין שום סיכוי שמרבית חברי הכנסת שלה יהיו איכותיים. אנחנו נוטים לשכוח את זה, כי סיקור הבחירות נוטה לציניות, אבל בסופו של דבר כמה ליצנים יחרצו גורלות במדינה שהבעיות שלה דורשות קצת יותר כובד ראש. ואגב, אני לא קונה את הסיפור על אחוזי הצבעה נמוכים. חבר מפלגה שלא מגיע להצביע אולי שילם פעם דמי חבר, רק שאם הוא לא פעיל אין לו שום משמעות. האנשים שמגיעים לקלפי הם חברי המפלגה האמיתיים. סליחה, חברי הוועדים הגדולים האמיתיים.