כל מה שרציתם לדעת על חג המולד

עץ חג המולד

בגרמניה במאה ה-16 נהגו לקשט עצי אשוח, בתוך הבית ובחוץ, בעזרת תפוחים, שושנים, נרות מוזהבים וניירות צבעוניים. בימי הביניים, נהגו להציג מחזה פופולרי על סיפור גירוש אדם וחווה מגן עדן. על הבמה הציבו עץ אשוח עליו תלויים תפוחים, שסימל את גן העדן. המחזה הסתיים בנבואה שהגואל מגיע.

ההיסטוריה מספרת כי הרפורמיסט הפרוטסטני מרטין לותר היה הראשון שקישט את עצי האשוח בנרות דולקים. ערב דצמבר אחד, בעודו חוזר לביתו, שם לב לותר לאור הכוכבים המנצנץ בין ענפי העצים ומראה זה העניק לו את ההשראה לשים נרות דולקים בין ענפי האשוח בתוך ביתו.

עץ חג המולד הובא לאנגליה על ידי בעלה של המלכה ויקטוריה, הנסיך אלברט מארץ הולדתו גרמניה. תחריט מ-1848 של המשפחה המלכותית מתגודדת סביב העץ, תרם לפופולריות של המנהג באנגליה הוויקטוריאנית. באמריקה הופץ עץ חג המולד על ידי תושבי פנסילבניה, שהגיעו ברובם מגרמניה.

האגדה מספרת על בן אצילים שלאחר מות אשתו האהובה התעצב עד מאד ובזבז את כל הונו. שלושת בנותיו נותרו ללא נדוניות ועמדו בפני גורל של רווקות זקנות. הקדוש סנט ניקולס שמע על מצוקת הנערות והחליט לסייע. הוא רכב על סוסו הלבן לבית האציל וזרק מטבעות זהב לארובה. המטבעות נפלו לתוך גרביי הצעירות, שהיו תלויים לייבוש ליד האח.

הכוהנים הדרואידים השתמשו בדבקונים 200 שנה לפני ישו במהלך חגיגות החורף. הכוהנים סגדו לצמח מכיוון שאין לו שורשים אך הוא עדיין נותר ירוק במהלך חודשי החורף הקרים. הקלטים האמינו שלדבקון כוחות ריפוי קסומות והשתמשו בו כנסיוב נגד רעל, עקרות ועל מנת להדוף רוחות רעות. הצמח היה סמל לשלום ומסופר כי באימפריה הרומית, אויבים שנתקלו אחד בשני מתחת לדבקון, הניחו את נשקם והתחבקו. הסקנדינבים מקשרים את הדבקון עם אלת האהבה פריגה. אפשר שמכאן נלקח המנהג להתנשק מתחת לדבקון כדי להבטיח אושר ומזל לשנה החדשה.

בצפון אירופה חגגו את חג המולד באמצע החורף, זמן בו ניתן היה לשמוע את יללות הרוחות והשדים כשהרוחות העזות נשבו. ענפי צינית, שלפי האמונה היו בעלי כוחות קסומים בדומה לדבקון, הונחו לעיתים קרובות בכניסה לבתים על מנת לגרש את הרוע. הבית התמלא בצמחיה ירוקה כדי לרענן את האוויר ולשמח את הלב במהלך החורף הארוך והסגרירי.

לפי האגדה, צינית צמחה לרגלי ישו בעת שהילך על האדמה. הצמח המחודד סימל את כתר הקוצים שענד ישו על הצלב והגרגרים האדומים סימלו את דמו.

זמן לא רב אחרי שהאירופאים התחילו להשתמש בעצי חג המולד, החלו לצוץ קישוטים מיוחדים עבור העצים. בין השאר השתמשו בפריטי מזון, כגון ממתקים ועוגיות, ובעיקר מקלות לבנים מסוכרים. האגדה מספרת כי במהלך המאה ה-17, אומן יצר את המקלות הלבנים המתוקים בהשראה של מטות רועי הצאן. הממתקים ניתנו לילדי המשפחה והמנהג התפשט ברחבי אירופה.

על פי סברה מאוחרת יותר, הצבע הלבן של המקל סימל את ישו הטהור, הצבע האדום את דמו ושלושה פסים אדומים סימלו את השילוש הקדוש.

המנהג של חלוקת כרטיסי ברכה לכבוד חג המולד החל באנגליה. נערים צעירים שיפרו את טכניקת הכתיבה שלהם על ידי יצירת כרטיסי ברכה להוריהם. עם זאת, כרטיס חג המולד הראשון נזקף לזכות סר הנרי קול, המנהל הראשון של מוזיאון "אלברט וויקטוריה" שבלונדון. בעונת החגים של 1843, קול, שהיה עסוק מכדי לכתוב לבד כרטיסים לכל ידידיו, הזמין את האמן ג'ון קלקוט הורסלי שיאייר בשבילו את הכרטיסים. בכרטיס נכתב המשפט המפורסם: "A Merry Christmas and a Happy New Year to You” .

מפעילת חנויות הכלבו האמריקאית, "מונטגומרי וורד", רכשה והפיצה חוברות צביעה לילדים בתור מתנות לחג בעבור לקוחותיהם במשך שנים. ב-1939, שילמה החברה לאחד מעובדיה שייצר בעבורה את הספר על מנת לחסוך בכסף. הקופירייטר רוברט ל. מאיי, חיבר את הסיפור על רודולף – האיל בעל האף האדום. 2.4 מיליון עותקים חולקו באותה שנה. עד 1946, הופצו מעל 6 מיליון עותקים של הספר.

מאיי הסתמך על הסיפור "הברווזון המכוער" ועל חוויותיו כילד קטן ושברירי כדי לחבר את הסיפור על האיל הלא מקובל. שם האיל – רודולף.

הספר "רודולף – האיל בעל האף האדום" הופץ באופן מסחרי ב-1947 וב-1948 הוצג כמחזה ותופעה נולדה. ג'ין אוטרי הקליט שיר על סמך הספר ב-1949. 2 מיליון עותקים של השיר נמכרו באות השנה. השיר הפך להמנון חג המולד האהוב ביותר אחרי "חג מולד לבן" של בינג קרוסבי.