רובנו חשים ערך וסיפוק כאשר אנחנו מסתדרים בכוחות עצמנו ולא זקוקים לעזרה מאף אחד. הרגל רגשי זה יכול לאתגר ולהניע אותנו קדימה להשיג עוד ועוד, אך פעמים רבות הוא גם מוביל אותנו לתחושת בדידות ומאבק בלתי פוסק.
כיצורים חברתיים נדיר שישנו אדם שבאמת לא זקוק לאיש מלבד עצמו. זמנים בהם אנחנו חולים או אפילו כשנולד תינוק חדש במשפחה, הם דוגמא למצבים בהם נכנע לצורך שלנו בעזרתם של אחרים. אבל למה אנחנו מוכנים לאפשר קבלה רק במצבים כאלו? מדוע שלא נניח לרגע את האגו בצד גם בשגרה הרגילה בחיי היומיום, נשחרר את הגאווה ואת חוסר הנעימות ונבקש עזרה? רק אז נופתע לגלות את מידת הנכונות של אחרים להושיט לנו יד, לתמוך, לעזור ולהקל.
הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא לקבל את ההרגשה של הנזקקות, כמצב המאפשר תחלופה של אנרגיה בחיינו וביקום בכלל. עלינו להבין שכדי לשמור על איזון, לפעמים ניתן ולפעמים נקבל. אדם שנמצא בנתינת יתר מכל סוג, שלא יתפלא לגלות שעובדה זו קשורה למשל לכך שיש לו אוברדראפט תמידי בבנק. אדם שלא מאפשר לעצמו לקבל תמיכה, עזרה או אפילו מחמאה, יחוש בדידות ועוני פנימי ובאמת לא יקבל, לא רק במישור האנושי או הרגשי, אלא יתקשה להשיג גם במישור החומרי.
מוכנים להיכנע?
כאשר ננסה לעשות יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעשות בכדי לשמר את תחושת העצמאות שלנו, פעמים רבות נקלע למצבים לא פשוטים בהם נחוש חסרי תועלת וחסרי ערך. חשוב לדעת, כי קבלה אינה הופכת אותנו לתלותיים, אלא מאפשרת לאחר, שרוצה ומעוניין לתת, להניע את זרימת האנרגיה בחייו וגם בחיינו אם נאפשר זאת. אך אם נצמד בעקשנות לתחושה שאיננו יכולים לקבל דבר מאיש, או שאין מי שיכול לעזור לנו, נחמיץ הזדמנות רבת ערך להתנסות בקבלה ובחמלה.
האגו, כחלק ממנגנוני הפעולה ההישרדותיים לכאורה, נוטה בדרך כלל להתנגדות. מנגנונים אלו הם דפוס שסיגלנו לעצמנו כחלק מבניית הזהות האישית לצורך שימור תחושת האני. תחושה זו כבודה במקומה מונח, אבל היא גם יוצרת בנו תחושת נפרדות עקשנית. לכן, אם נאפשר לעצמנו לנוע לעבר הקבלה, נתקדם לרובד עמוק יותר של נשמתנו ונרפה את ההתנגדות הפנימית המעייפת.
בהזדקקות לאחרים, ממקום שמבין את תחלופת האנרגיה הזו, וברשות שניתן להם להושיט ידם לעברנו, נחווה הבנה מלאה שאיננו לבד בעולם. בעוד שהתחושה הראשונית עלולה לגרום לנו לחוש פגיעות מסוימת, הרי שכאשר נאפשר לעצמנו להיעזר באחרים, במישור עמוק יותר תתהווה תחושה גדולה של הכרת תודה. כמו כן, נוכל כך להבין את חשיבות השירות שניתן לסובבים אותנו כאשר אנחנו נקראים לעזרה.
אמנם אין זה פשוט לאפשר לעצמנו להיכנע לתחושת חוסר האונים ולקבל את ההבנה שעלינו להציב גבולות לנתינה וללמוד אף לקבל, על מנת לשמור על איזון אישי וקוסמי. ואולם תחושה זו של חוסר אונים נבראה בכדי שנוכל לזכות בהבנה עמוקה של חשיבות הנתינה והקבלה במישור הגבוה יותר - לגלות את החמלה, הכרת התודה והחוויה האנושית.
עדי פרץ היא מטפלת הוליסטית ונומרולוגית המשלבת טיפול ויעוץ בשיטות עתיקות ועכשוויות.