א' היא לא "מתלוננת"

פרשת הנשיא קצב שוב על סדר היום. אחת לכמה שבועות – לפי לוח הזמנים של הפרקליטות והמשטרה - היא חוזרת לכותרות הראשיות ושוטפת את כולנו לא רק בשאלה האם היה או לא היה, אלא גם ובעיקר בשאלה מה היה או לא היה. המניע להתעניינות המחודשת בפרשה הוא העימות שנערך ביום ו' האחרון בין הנשיא לשעבר לבין המתלוננת א'. קצב הוא "הנשיא לשעבר" – זאת כולם יודעים, אך מדוע המתלוננת היא "מתלוננת"? ועל מה בדיוק היא מתלוננת?

התקשורת המודפסת, המשודרת והמרושתת, חוטאת פעם אחר פעם כאשר היא מצמידה לגברת א' את הכינוי "מתלוננת". בכינוי הזה נחבא מסר שיפוטי-ערכי בעייתי וצורם מאוד. חיישני האסוציאציות במוחנו תופסים "תלונה" כעניין טרחני, מעצבן, מיותר, שברוב המקרים אינו מצדיק התייחסות רצינית. אנשים מכובדים אינם מתלוננים, אלא לכל היותר "מלינים" או "מתרעמים". אז מי כן נוהג להתלונן? רק נודניקים חסרי תקנה, שאינם יודעים להבחין בין העיקר לתפל: השכן הזקן מקומת קרקע, התלמיד היללן שמלשין למורה, החייל הקוטר מהאוהל בטירונות, שמתבכיין על כך שזו כבר הפעם השלישית השבוע שהוא נשלח לתורנות מטבח.

כאשר מדובר במתלוננת ממין נקבה, תדמית הניג'וס הקליני נופלת כפרי בשל לידיהם ולמוחם העקום של השוביניסטים שבינינו. בטח יש לה קול צפצפני, למתלוננת הזאת; וואלה, זאתי חופרת רצינית, כל היום "פקה-פקה"; מה היא קופצת, מה היא מתלוננת, שתפסיק לנדנד.

צוות הפרקליטים של קצב טוען ללא הרף, שהתקשורת מיהרה לגזור את דינו של הנשיא לשעבר, שהיא מציגה אותו כמפלצת ושמבחינה ציבורית הוא כבר הורשע באונס. במידה מסוימת הצדק עמם. אולם, מצידו השני של המטבע, ניתן לטעון שהתקשורת גזרה גם את דינה של א'. הרי כמה סימפתיה כבר יכול הציבור לתת למישהי שכל הזמן מתלוננת? בכל כותרת בעיתון, בכל כתבה בטלוויזיה, בכל מבזק אינטרנטי, רק תלונות יש לה.

הכינוי "מתלוננת" לא הוצמד לגברת א' בזדון אלא בגלל צירוף של נסיבות מיוחדות. מאז יצא הסיפור לאור, הוא נמצא במעין מצב ביניים, שנמשך זמן רב, רב מדי. א' נתונה בתוך לימבו משפטי מעורפל ובתוכו היא סובבת אנה ואנה, נחבטת שוב ושוב בין דלת חדר החקירות לדלת בית המשפט וחוזר חלילה. לכן אי אפשר עדיין לתאר אותה במונחים משפטיים כגון "מאשימה", "קורבן" וכדומה. אז עם מה נשארנו? עם המעמד הראשוני, קו-האפס: מתלוננת. יש לציין שגם משה קצב נמצא באותו לימבו משפטי, אך נקודת האפס שלו עדיפה על זו של המתלוננת. הרי הוא "הנשיא לשעבר".

כדי שלא יאמרו שאני סתם מתלונן, אין לי מנוס מלהציע לעורכי החדשות חלופה ראויה למילה "מתלוננת". אלא שמלאי החלופות, מה לעשות, מדולל למדי. שטח ההפקר המשפטי הזה, שנמשך כבר למעלה משנתיים, מעמיד בפני הז'רגון התקשורתי אתגר רציני. וגם לי, אודה לבושתי, אין מילת קסם שראויה לגברת א' ושגברת א' ראויה לה. לכן מוטב לה ולכולנו, שבינתיים תישאר עם האות א' – בלי תוספות נלוות. א' מול הנשיא לשעבר, עדות מול עדות, אמת מול אמת.