תקופת סיום כהונתה של מערכת שלטונית וטרם בחירתה של מערכת חדשה מהווה עקב אכילס בתהליך קבלת ההחלטות ובאפשרות לקיים רציפות למימוש החלטות קודמות ולהוצאה לפועל של מדיניות. לוואקום שבין סיום כהונתו של אבו מאזן בתשעה בינואר לבין מועד הבחירות בישראל ב 11 בפברואר מכוון החמאס את עיקר מאמציו. כל מה שיקרה עד אז יהיה עפ"י שיקולי כדאיות פנים ארגוניים. את הלחימה ברצועת עזה לא ניתן למנוע. ההפוגה המוכרת יותר בשמה הערבי תהדיה, בראיה ישראלית נכשלה. החמאס התחזק פוליטית וצבאית ואנחנו לא השלמנו את המיגון המיותר ממילא ולא הספקנו לפתח שום פטנט נגד רקטות פרימיטיביות. אי לכך, השאלות היחידות שנותרו על הפרק הן: מתי, מבצע נרחב או מצומצם, כיבוש כל הרצועה או חלקה, והחשובה מכל מה המטרות שרוצה ישראל להשיג.
התנהלות מקבלי ההחלטות בממשלה במהלך השנים האחרונות, בכל הקשור להתפתחויות ברצועת עזה, מעוררת תמיהה באשר ליכולתם של העוסקים במלאכה להבין את מהלכי החמאס וארגוני הטרור האסלאמיים הקיצונים האחרים, ויותר מכך להבין את הצורך והפוטנציאל לייצר קואליציה מזרח תיכונית ואפשר גם כלל ערבית המאוימת גם היא ע"י אותו גורם ממש. התכנון לטווח הקצר וההשפעה ההרסנית של הפוליטיקה הפנימית על עתידה של המדינה לא מאפשר הישג מכל סוג שהוא, לא מדיני, לא ביטחוני וכתוצאה מכך גם לא הישגים חברתיים וכלכליים. מדינת ישראל היא כיום מחסן האבדות המנהיגויות הגדול ביותר. ניתן למצוא בה את כל ההזדמנויות המדיניות והצבאיות המפוספסות בשלושים השנה האחרונות.
די אם נתבונן מקרוב על מכלול הפעולות שיצאו לפועל בחודשים האחרונים כדי להבין ולהעיד יותר מכל על אזלת מוח וחוסר מעוף הגובל בשערורייה. שחרור של למעלה ממאתיים אסירים ללא תנאי וללא תמורה, מציגה את אבו מאזן כמשתף פעולה ומחזקת את מתנגדיו המייצגים את הגרעין הקשה של הבלתי משוחררים ומעודדת אותם לפעול נגד אבו מאזן ונגד ישראל. העברת 100 מיליון ¤ במזומן לבנקים ברצועת עזה אשר מאפשרים המשך תשלום שכר טרור ומעוררים את השאלה לאן נעלמו כל מאות המיליונים האחרים? ההחלטה על תוספת מיגון ל"עוטף עזה" בסך 600 מיליון ש"ח מעידה כי בחרנו להמשיך להסתמך על המזל והחלטנו על התכנסות למגננה תוך מוכנות לסבול את המשך ירי הרקטות ופצצות המרגמה. שליחות האלוף במיל' עמוס גלעד, למצריים ויש האומרים אף לרוסיה, לבקש על נפשנו ולחפש מרגוע בתהדיה מחודשת ללא תנאים חדשים, למרות ההפרות החוזרות ונשנות אשר מוכיחות לחמאס, לחיזבאללה ולארגונים האסלאמיים הקיצוניים בפנים ומחוץ כי יש שכר לתוקפנות, לבריונות ולטרור.
להציל את ישראל מהתמנון האסלמי
מצרים, ירדן, לבנון ושאר המדינות הערביות המתונות הבינו זה מכבר את פוטנציאל הרוע והאלימות הטמונים בעולם האסלאמי הקיצוני המיוצג ומתפתח בחמאס ובחיזבאללה, והשכילו לגלגל את התפוח האדמה הלוהט הזה לשעריה של מדינת ישראל. אך גם הם הבינו כי המשך התעצמותו של התמנון האסלאמי הקיצוני הנתמך ע"י איראן עלול יום אחד לכרוך את זרועותיו סביבם ולהטביעם בים העכור של פנאטיות דתית החי מן היד לפה. במהלך השנים האחרונות קיבלנו יותר מפעם אחת אור ירוק לא פורמאלי לפעול למיגור התעצמות הגורמים הקיצוניים ולהקטנת השפעתו. תוכניות שונות הוצעו וועידות רבות ניסחו דרכי פיתרון כשהמכנה המשותף לכולן הוא דאגה מהמשך התפתחותו של התמנון האסלאמי הקיצוני. אנחנו סירבנו להאזין לקול הערבי והעדפנו לשמוע את הצליל המוכר הדובר אלינו באנגלית רהוטה כאילו היינו שכניהם של קנדה וארה"ב או איפה שהוא בין אנגליה לווילס.
המצב הולך ונעשה גרוע. הנגב הנשלט מזה זמן רב ע"י גורמים מתעבי חוק וחובבי טרור, סמים וזנות מזרז את התעצמות המדבר מדרום. ביהודה ושומרון הפקדנו את גורל ביטחוננו בידיו של אבו מאזן שחסר חוט שדרה ואומץ מנהיגותי להוביל את תהליך "שתי מדינות לשני עמים", ולא ירחק היום בו החמאס יבעט אותו מחוץ לתחומי מגרש המנהיגות הפלסטיני. גם התפתחות המנהיגות והקבוצות האסלאמיות הקיצוניות בגליל נעלמה מעיניהם של מקבלי ההחלטות וניצני מדינה פרו אסלאמית קיצונית נוטעים שורשים גם בחבל ארץ זה. לאט, לאט כמעט בלי משים מוקפת ארץ ישראל הקטנה שבין גדרה לחדרה בזרועותיו של התמנון האסלאמי המנצל את חולשתנו וחוסר נחישותנו.
השינוי צריך לבוא ביוזמתנו. מדינת ישראל צריכה להודיע כי היא מקבלת את תנאי החמאס להחלפת שבויים ולהחזיר את גלעד שליט הביתה. אלא שבמקום להחזיר 900 אסירים נחזיר באותו יום בהפתעה את כל האסירים שברשותנו ונגרום לחמאס ולכל שאר מוקדי הכוח הפלסטינים כאב ראש בלתי אפשרי. יחד עם זאת על ממשלת ישראל לדחות את הבחירות, להקים ממשלת אחדות, מתוך מגמה לנצל את ניסיונם של אלה שחוו את ליקויי מלחמת לבנון השנייה, ולצאת למבצע ברצועת עזה. אין לנו זכות להתמהמה, להתגלח על זקנו של ממשל חדש ולהמשיך להפקיר את גבולותינו. צריך לצאת מהריבוע המוכר, להפתיע את אויבנו ולנצל את כוחנו וזכותנו להגן על תושביה של המדינה באשר הם.
*תא"ל (מיל') צביקה פוגל היה ראש מטה פיקוד הדרום