"משרד האוצר מתכוון להפעיל בישראל מודל דומה ל'מודל הצ'יליאני' של החיסכון הפנסיוני, לפיו ככל שהחוסך מבוגר יותר, כך כספו מנותב להשקעות סולידיות יותר". כך עולה מדברים שאמר בשבוע שעבר הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, ידין ענתבי, במסגרת ועידת גלובס לעסקים שנערכה בתל אביב. מהו אותו "מודל הצ'ילאיני"? הרי סביר להניח שפרט לקומץ כלכלנים, שלרוב למדו בארה"ב על פי התורות הכלכליות של חתן פרס נובל לכלכלה האמריקאי המנוח מילטון פרידמן, איש לא שמע בישראל עד עתה על "המודל הצ'יליאני".
נתאר בקצרה את עקרונות "המודל הצ'יליאני" כדי לנסות ולהבין מה רוצה האוצר מהעובדים ומהגמלאים בישראל. צ'ילה היא המדינה היחידה בעולם בה הופרט כל מערך הפנסיה. במדינות אחרות, גם כאלה שבהן נערכו הפרטות חלקיות כמו בארגנטינה או בישראל, נותרה מערכת פנסיה שאינה בבעלות פרטית. מערכת הפנסיה של צ'ילה הופרטה בעת הדיקטטורה הרצחנית של הגנרל אוגוסטו פינושה. ההפרטה נערכה ללא התייעצות עם גוף כלשהו - הפרלמנט היה סגור, נאסר על המפלגות לפעול ואיגודי העובדים פעלו במחתרת. הפרטת הפנסיות באה בעקבות הפרטת רוב החברות הממשלתיות והפרטת כל מגזר שניתן היה להפריט ושנשא רווחים לטובת בעלי ההון תומכיו הנאמנים ביותר של הגנרל הרוצח.
החיסכון הפנסיוני בצ'ילה נקבע בהתאם לגילו של החוסך: ממשלת צ'ילה (גם לאחר תום הדיקטטורה) מחייבת את קרנות הפנסיה הפרטיות להשקיע את כספי החוסכים מבוגרים באפיקים הנחשבים "בטוחים יותר" ומאפשרת להן להשקיע את כספם של החוסכים הצעירים באפיקים המוגדרים "מסוכנים יותר". "התחייבנו בפני הממשלה להציג בתוך חצי שנה מודל של חיסכון בהתאמה אישית לחוסך, ובעיקר לגילו של החוסך, תוך אימוץ עקרונות מהמודל הצ'יליאני", אמר ענתבי בוועידת ההון והשלטון השנתית שנערכה במלון היוקרתי שבחופי תל-אביב.
לדבריו, "לא מדובר ב'קופי-פייסט' של מה שנעשה בצ'ילה, גם בגלל שהמודל הצ'יליאני רחוק מלהיות מושלם וגם בגלל ששוק הפנסיה של צ'ילה הוא שוק קטן ולא מפותח, שחולש על מרחב של כ-15% משוק הפנסיה הישראלי. אבל אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיה, שקיימת בכל העולם, של חוסכים מבוגרים שגילו פתאום, לקראת הפרישה, שהם היו חשופים לתנודתיות של השוק". אלה דבריו של ענתבי, אבל בכיר האוצר לא גילה את כל האמת. בצ'ילה כל החוסכים (צעירים ובמבוגרים) וכל הגמלאים גילו בחודשים האחרונים שאיש אינו חסין בפני נפילת הבורסה וכל ההשקעות, אלה שנחשבו "בטוחות" ואלה שהוגדרו "מסוכנות" הפכו לאסון של ממש. רמת השכר בצ'ילה היא נמוכה יותר מאשר בישראל, אבל יחד עם זאת גמלאים שיצאו בחודשים האחרונים לפנסיה סיפרו לעיתונות הצ'יליאנית כי "זכו" לגמלה חודשית ששיעורה שבין 50 ל-120 שקל! זאת, לאחר עשרות שנות חיסכון פנסיוני.
800 שקל לחודש
אגב, שכר המינימום בצ'ילה הוא כ-135 אלף פסו לחודש או כ-800 שקל. גם בהתחשב שבמדינה הדרום-אמריקאית הוצאות המשפחה הן נמוכות הרבה יותר מאשר במדינת ישראל, לא קשה להבין מדוע הגמלאים הצ'יליאנים החדשים מתלוננים שגמלה כה נמוכה אינה מספיקה לרכישת סל מוצרי מזון בסיסי או כפי שאמר במרירות אחד הגמלאים "בגיל כה מבוגר, ולאחר שעבדתי קשה כל החיים, עבור ילדי הפכתי לנטל, שאף הם עובדים קשה כדי לפרנס את משפחותיהם". על פי החישובים שנערכו בעיתונות הצ'יליאנית, רופאה בכירה ובעלת שכר גבוה במיוחד שהחלה להפריש לקרן הפרטית מכספיה החל מתחילת העבודה ב-1981 והיוצאת השנה לפנסיה תקבל גמלה חודשית של כ-2,750 שקל. אילו אותה רופאה היתה עמיתה בקרן הפנסיה הממלכתית שפינושה הפריט, על בסיס אותן ההפרשות, היא אמורה לקבל החודש גמלה המתקרבת ל-5,000 שקל.
האם עובדות אלה אינן ידועות באוצר? הרי כל הממצאים פורסמו בחודשים האחרונים בעיתונות הצ'יליאנית. הסיבה לאימוץ ה"מודל הצ'יליאני" אינו נעוץ במצוקת הגמלאים. הסיבה היא אחרת; וענתבי גילה אותה בוועידת גלובס: "צריך להיזהר מהדיבורים הנשמעים עכשיו על כך שהכסף לא צריך להיות בשוק ההון. צריך לזכור: הכלכלה הפיננסית היא הגורם שמאפשר את קיומה של הכלכלה הריאלית". הממונה על שוק ההון לשעבר, אייל שלוש, שדיבר באותו פאנל, אמר ברוח דומה: "אם הפוליטיקאים רוצים להקטין את הסיכון בשוק ההון - מחיר ההון בישראל יעלה, וזה יגביר את הסיכון". במילים אחרות: הדאגה של אנשי האוצר היא קודם כל דאגתם של בעלי ההון להבטיח את הנזילות של עסקיהם.
ועד דבר מה שלא סיפרו אנשי האוצר למתכנסים בשבוע שעבר במלון "דייויד אינטרקונטיננטל": בצ'ילה החלה מחאה משולבת של עובדים וגמלאים. דרישתם היא פשוטה: הלאמת קרנות הפנסיה ושובה של מערכת הפנסיה כפי שהתנהלה בצ'ילה במשך עשרות שנים ועד לדיקטטורה של הגנרל פינושה. נשמע דמיוני? אפשר לשוב אל הפנסיה שבערבות המדינה? עבור הצ'יליאנים זו דרישה הגיונית, לגיטימית ואף מציאותית. הרי מעבר לרכס האנדים, בארגנטינה, ובעקבות המשבר הקפיטליסטי העולמי החליטה הממשלה בראשות הנשיאה קריסטינה קירשנר להלאים את כל קרנות הפנסיה הפרטיות, להן היו כ-9 מיליון עמיתים, ולהנהיג פנסיה ממלכתית חובה לכל העובדות והעובדים.
*ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.