אני טובה בלהעלים אלכוהול. אני לעולם, אבל לעולם, לא אלך לישון עם איפור. "מ-12 עד 16" חינך אותי יותר טוב מזה. אני תמיד אוכל משהו לפני שהלילה נסגר, כי ככה זה איתנו, הגרגרנים, אפילו כשהעולם מסתובב והקיבה מאיימת, אנחנו נצליח לשכנע את עצמנו שטוסט אחד לא יכול להזיק. ולפני השינה אני אף פעם לא אשכח להוריד שתי כוסות מים עם שני נורופנים. אין לאלכוהול סיכוי נגדי.
אבל יחד עם האלכוהול מתאיידים להם שאר הדברים שעלו עם הוודקה. גם מאתמול אין לי שום עדות או זיכרון, לפחות לא של הדברים החשובים באמת. אני יודעת שהייתה שנייה אחת בה הכל - כמו שהפופ סטאר אומרת - עשה היגיון. כל חיי התקבצו למסקנה אחת, שמתנסחת למשפט עם לא יותר משלוש מילים. זה היה פשוט ומתוק, ואני זוכרת שהאמנתי שמעתה חיי יהיו שונים. אבל איבדתי אותה יחד עם הנוזלים הארורים. וכשקמתי בבוקר כדי לראות אם העולם השתנה, גיליתי שלעזאזל, הוא נשאר בדיוק אותו הדבר.
אני טובה בלהדחיק אפילו את הסימנים הקלושים ביותר של ההנגאובר. וכמו ילדה טובה ואחראית ידעתי שאני צריכה להתחיל את הבוקר עם קפה. שיטוטי הביאו אותי לדוכן כמעט נסתר על נחלת בנימין. סנדוויצ'ים, טוסטים, מכונת אספרסו, ושלושה כסאות צמודים לבר קטנטן מעץ. הכל פשוט, צנוע ובדיוק מה שהייתי זקוקה לו. והשם - אייפל, כמו המגדל בפריז. ואז התחילו הפלאשבקים. היה איזה אייפל גם אתמול בלילה. אני בטוחה שהוא נצנץ לי מעברו השני של הסיין. והוא היה מוחשי, ממש כמו ריח הקרואסונים. והוא היה כל כך יפה.
העובד באייפל לא מכר לי כרטיס ולא הכניס אותי למעלית כדי לראות את הנוף הפנורמי של עיר האורות. הוא ניסה למכור לי מאפה גבינה, ואילו אני רציתי פאי תפוחים. היה אחד כזה אתמול בלילה, אני כמעט בטוחה. הייתה תעלה אחת באמסטרדם שעל גדותיה אכלתי את פאי התפוחים הטעים בעולם. אבל הבוקר לא היה מאפה תפוחים בנמצא. נאלצתי להתפשר על סנדוויץ' בריאות קטן - שהוא גדול כמו סנדוויץ' שלם בארומה, עם גבינת ריקוטה, דבש, ירקות ואגוזים (16 שקל). ואכן, התחלתי להרגיש בריאה יותר.
בזמן שאכלתי, הקבועים הסתכלו עלי כמו על שוודית שהגיעה לקיבוץ, ואף זיכו אותי באותה הכנסת פנים שבטח היא הייתה מקבלת. הפינה הנסתרת, שמיועדת לעובדי האזור, הפכה עבורי, ולו רק לרגע, לארץ זרה שאני רוצה להכיר מקרוב. ואז כבר צף לו כל ליל אמש. היה דרכון אתמול בלילה, או שאולי זה היה דרקון שנלחמנו נגדו. אש המציאות שלו הייתה חזקה מדי, עד שנכנענו. ועזבנו את האייפל, ונטשנו את אמסטרדם. לרגע כמעט עלינו על מטוס, רק כדי לחיות, אבל בסוף נחנקנו למוות מעוד לילה בבית צפוף. כן, עכשיו אני זוכרת שאתמול היה הלילה בו החיים שלי כמעט השתנו. והיום קמתי לעוד בית קפה תל אביבי.
בזמן ששתיתי אספרסו (5 שקלים) ארוך מדי, אבל סביר, עוד הספקתי להציץ בעיתון על הטמפרטורות: פריז 2 מעלות. אמסטרדם מתחת למינוס בלילות. בתל אביב - תודה לאל, עדיין 20.
בקטנה
סקס אפיל: פריז פינת רמלה
אנשים: קבועים
עיצוב: מנצל היטב את החלל הקטנטן
שירות: לא מלחיץ
הפוך קטן: 8 שקלים
ליד ההפוך: מחירים בהתאם למצב הכלכלי
טיפ: חובה לעובדים והגרים בסביבה
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
שורה תחתונה: "תחשוב שזה חוץ לארץ וזה בסדר. הכל בסדר"
Eifel. נחלת בנימין 26. טל' 6780990-050. פתוח: א'-ה' 8:00-18:00, ו' 8:00 עד שעה לפני כניסת השבת.