המועצה לזכויות אדם של האו"ם קראה זה מכבר לישראל לנקוט בתשעים ותשעה צעדים לשיפור זכויות האדם בישראל ובשטחים. במסגרת עבודת המועצה, נציגים מארבעים ושבע מדינות החליטו פה אחד על 99 צעדים שעל מדינת ישראל לנקוט, על מנת להביא לשיפור זה. החלטה זו התקבלה לאחר דיונים שנמשכו יומיים, במסגרתם הוצגה למועצה סקירה של מצב זכויות האדם בישראל. כך למשל בחנה המועצה את זכויות ילדים בישראל, זכויות הערבים בישראל וכן את יישום החקיקה המסדירה את מעמד הנשים בחברה.
ברוח בחינה זו ולמען הצעדים הנדרשים לשיפור מיידי על פי המועצה, זה הזמן להזכיר כי הצעדים הללו, יחד עם עוד צעדים רבים נוספים, חייבים להינקט באופן משולב והדוק עם החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2000 והחלטה 1820 משנת 2008, לפיהן חלה חובה לשלב נשים במוקדי קבלת ההחלטות בעניין מניעת קונפליקטים ופתרון סכסוכים. חשוב לציין כי ההחלטות על אודות חובה זו נבעו מתוך הכרה מלאה של מועצת הביטחון בהשפעה הייחודית שיש לקונפליקטים על נשים, וכן מתוך ההבנה כי לנשים נקודת המבט מגדרית ייחודית בכלל ובפתרון סכסוכים ומניעתם בפרט.
יצויין כי בעקבות החלטות אלו, מדינות רבות ברחבי העולם, לרבות מדינות המתמודדות בשגרת יומן עם קונפליקטים פנימיים (כאשר בראשן ניתן למנות לדוגמה את רואנדה), צעדו לעבר שוויון בין המינים בפוליטיקה ומתן ביטוי לנשים משכבות שונות של החברה, מתוך ראייה צודקת ומעמיקה יותר של קבוצות באוכלוסייה שלרוב לא נשמע קולן.
במסגרת זאת מדינת ישראל אף היא אימצה את רוח ההחלטות ואפילו צעדה עמן צעד אחד נוסף, כאשר הוסיפה בשנת 2005 את סעיף 6ג1 לחוק שווי זכויות האישה, בו נקבע כי חלה חובה לשתף נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, בוועדות ציבוריות ובצוותים לעיצוב מדיניות לאומית.
אולם, אימוץ רוח החלטות האו"ם נותר ברמה הדקלרטיבית בלבד. כך, אנו מתמודדים עם העובדה כי ראש הממשלה ושריו, האמונים על יישום החוק, אינם נוקטים אף פעולה על מנת להביא ליישום את סעיף 6ג1 לחוק שווי זכויות האישה ולמנות מגוון נשים בועדות ציבוריות וצוותים לעיצוב מדיניות לאומית. וכך אנו מתמודדים עם ההתעלמות מהחוק, דווקא על רקע מצבה העגום של מדינת ישראל בשמירה על זכויות אדם ולאור השסע החברתי הכלכלי העולמי אשר התגלגל אף הוא לפתחנו. במצב זה זועק יותר מתמיד חסרונן של נשים בכלל ונשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בפרט ואי יישום החלטות האו"ם בדבר שיתופן של נשים במוקדי ההחלטות.
או"ם שמום, ואותו סדר גברי
מעניין לראות כי חסרונן של הנשים בפוליטיקה הישראלית אף בולט גם ביחס למדינות רבות אחרות אליהן אנו מבקשים להידמות. דו"ח של איחוד הפרלמנטים בכל רחבי העולם אשר פורסם באוקטובר 2008, מצביע על כך שישראל נמצאת במקום ה-82 בבחינת אחוז הנשים בפרלמנט ביחס לגברים. סביר אף להניח כי אם היתה עולה השאלה בבחינה זו, אלה ממגזרי הנשים בחברה הישראלית מיוצגים בכנסת, סביר להניח כי הדירוג הלא מחמיא היה אפילו מידרדר עוד יותר.
והעתיד בעניין זה איננו מביא עמו את הבשורה. בחינה של המקומות הריאליים ברשימות כלל המפלגות לכנסת, אינו מחדש כלל ועיקר. שוב אנו עתידים להיווכח לנוכחות דלילה של נשים בכנסת הבאה ואף חמור מכך שוב ניווכח שקולן של קבוצות נשים רבות כלל לא יישמע נשים ערביות, מזרחיות ונשים החיות בעוני, שוב יוותרו מחוץ לשיח הפוליטי. כך למעשה ניתן לצפות כי ההכרזות הגדולות וקריאות האו"ם לשינוי ושיפור פניה של מדינת ישראל יוותרו על דפי ההיסטוריה בלבד, ואנו ניאלץ לשוב ולהתבוסס בפוליטיקה הפנימית ובשיח הגברי ההגמוני לו אנו מורגלים ואשר את תוצאותיו, הבעייתיות, אנו מיישמים מדי יום.
אשר על כן, בד בבד עם חתירה לשינוי מדיניות זכויות האדם בישראל, שינוי אשר יבורך אם ייעשה, יש לפעול לאלתר לכלול נשים, ממגוון קבוצות האוכלוסייה, בפוליטיקה וכן בועדות ציבוריות וצוותים לעיצוב מדיניות לאומית, ברוח החלטות האו"ם והחוק בישראל.
במסגרת זו טוב יעשו ראשי המפלגות כבר כעת, עוד בטרם נבחרו לשלטון, אם ישריינו מקומות לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי השלטון השונים, וברוח זו אף ימשיכו למנות נשים, לאחר בחירתם.
ללא ספק יהיו אלה הצעדים הראשונים במסע ארוך לשיפור פני זכויות האדם במדינת ישראל. יתכן שאף יובילו צעדים אלה לכך שבחגיגה הבאה המציינת את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" נוכל גם אנחנו להשתתף בגאון.
* עו"ד ענת טהון אשכנזי - עמותת איתך معك - משפטניות למען צדק חברתי.