ציפי לבני והטעויות

להגיד את האמת בפרצוף או להביע ספק, היסוס? להיות אמיצה, לגלות אוטוריטה או לגלות ספקנות? זוהי הדילמה שעמדה לפני שרת החוץ, מנהיגת מפלגת קדימה, כאשר ענתה על שאלות, ששואלים תיכוניסטים, ערב גיוסם. מה מעסיק אותם? גלעד שליט כמובן. לשאלה מה קורה? היא עונה: (המטרה היא) להחזיר את כולם הביתה כשאפשר, ולא תמיד זה אפשרי.

מנהיגת קדימה הנושאת נפשה לזכות בבחירות ולהקים את הממשלה הבאה מתהדרת בגישתה הגלויה, היא דוברת אמת, ולכן היא איננה מסתירה, אלא אומרת ישר בפרצוף את האמת שלה; שיידעו, שלא ישלו את עצמם; יש מציאות, והמציאות היא שגלעד נשאר שם. ואם יש מי שיאמר זאת ללא מורא, כי הלא זוהי הסיסמא "ללא מורא", אז היא, ציפי לבני, המנהיגה המובילה את מפלגתה לשלטון, היא זאת שתכריז את האמת ותהא כואבת ככל שתהיה.

וכבר הביקורת פורצת וכבר שר הביטחון, אהוד ברק, מרגיע ומוסיף מתקפה על שרת החוץ. אז מה לעשות? לזרוק מסך של אשליה, כי צריך להגיד משהו חיובי בגדר הסטנדרט הקיים , ה-political correct?

העניין הוא שלבני טעתה קשות בשני מישורים. הראשון הוא בפרושה את המושג אמת בהקשר הנתון. קודם כל - האמת מהי? היא תלויה בהסכמה עם המושא שעליו מדברים. כאשר מבקשים לקבוע שדבר מה הנו אמת, צריך לוודא שההכרזה ותוצאתה היא דבר מקובל ומוסכם. צריך שיהיה מוסכם שהממשלה מוגבלת בכוחותיה, ולכן שליט לא ישוחרר (לעת עתה?) מכלאו. האם לבני יכולה להתחייב שזאת היא האמת? האם מוסכם על הקהל הנוכח בהרצאתה ששליט יישאר בעזה לעד? לא ולא. רופא הנשאל על-ידי המטופל שלו "דוקטור, האם אני אחלים?", יחטא לאמת הרפואית אם יגיד שאפשר להבריא אבל לא תמיד זה אפשרי. בכך הוא פוסל את מה שהינו אפשרי וחורץ דווקא את הבלתי אפשרי. קרי: החולה השוכב לפניו לא ייצא חי מבית החולים. זאת היא אמת שאיננה אמת. האפשרות שימות ממחלתו קיימת, אבל אין היא ודאית. כזהו המקרה של גלעד שליט.

מה השיגה בזאת לבני, מה השיג אותו רופא? לכאורה - כוח, אוטוריטה; הם אינם אנשים של ספקות, הם היודעים הגדולים, אנשי הסמכות. האומנם?

ויש השלכות נוספות למושג האמת בזאת. אדגים את התשובה לפי המקרה הבא: אדם הולך במדבר סהרה ומשתוקק למים. הוא מרגיש נורא. הצמא אוכל אותו. הוא פוגש נווד, ושואל אותו היכן יוכל למצוא את בור המים הבא. הנווד יודע שהבור מצוי במרחק של שש שעות הליכה; שעבור אותו אדם, ההולך בשמש הקופחת – עובדה זו היא בגדר אבדון. אם יאמר לו הנווד את אותה אמת - ההלך יגווע מייאוש בלבד; אבל אם ייטע בו אשליה שזה קרוב, ההלך ימשיך לחיות יתחזק ואולי ישרוד את המאמץ.

וזה תפקידו המכריע של המנהיג. צ'רצ'יל, בימים הנוראים של הבליץ בלונדון, לא אמר את האמת בנוסח ציפי לבני. הוא רכש את מנהיגותו בכוחו האדיר לעורר תקווה, לחזק, לחשל, וניצח. והוא ידע איך לומר זאת.

* פרופסור יהושע גתי הוא ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל.