הגישה שלי למדיטציה פשוטה ביותר: אל תזוז, היה נינוח, שים לב ואל תתייחס בכל אופן שהוא לדברים שעולים. אי יחס כלפי תוכנה של התודעה הוא עמדה של חופש. כאשר אינך מתייחס בכל אופן שהוא אל החוויה שלך, אתה מיישר קו עם החלק העמוק ביותר שלך, שהוא תשתית ההוויה. לתשתית חסרת-התשתית הזו לא היה מעולם כל יחס כלפי דברים שמתרחשים בזמן, כי היא שוכנת תמיד לפני עולם הזמן, הצורה והחשיבה.
בתנאים המתאימים, אין זה קשה לחוות את תשתית ההוויה, לטעום את השלווה, את האושר, את ההתפעמות ואת הדממה שלא יתוארו - כמו אגם שקט ביער, שאתה צולל יותר ויותר עמוק לתוכו, שבו השכל שלך אינו נע כלל. חשוב מאוד לטעום את השחרור הטמון בעומק האינסופי שלך. אך חוויה מסוג זה, כשלעצמה, לא תלמד אותך בהכרח איך לפתח יחס משוחרר כלפי הכאוס של השכל ושל הרגשות שלך. שקיעה כזו למעמקי האני שלך תמיד מפעימה מאוד, אך היא אינה מספיקה. לא פחות חשובה היא הידיעה איך להישאר על פני השטח בזמן שמתרחשת סערה ובכל זאת לא להתייחס לכאוס.
בסופו של דבר, לרובנו מהווה עמדה כזו מקור גדול בהרבה של בטחון וחיזוק הנשמה מאשר החוויה של עומק אינסופי. למען האמת, מנקודת מבט מוחלטת או לא דואלית, אין הבדל בין היותנו על פני השטח לבין היותנו בתחתית האגם. גם אם זה לא בהכרח מרגיש כך, עם הזמן תבין שזה אותו הדבר. זהו סוד החופש.
אימון לחיים
אחד הדברים הקשים ביותר להבנה לגבי ההארה הוא שחופש אינו הרגשה. חופש אינו חוויה מסוימת, תהיה החוויה עמוקה ככל שתהיה. חופש אינו שלווה, חופש אינו שמחה, חופש אינו אקסטזה. שלווה, שמחה ואקסטזה מרגישים חופשי, אבל זו רק תחושה של חופש, זה אינו החופש עצמו.
לאדם שאינו חופשי עשויה להיות חוויה של שקיעה לתוך השלווה, השמחה והאקסטזה של תשתית ההוויה ובזמן החוויה הוא מרגיש כאילו הוא חופשי, אבל אין זה אומר שהוא אכן אדם משוחרר. ומאידך, אדם שהוא חופשי באמת עלול לחוות כאב, פחד, תסכול, בלבול או חרדה, מבלי לאבד את החופש שלו. כל החוויות באות והולכות. האיכות הרגשית של החוויה שלך משתנה כל הזמן, במיוחד אם אתה חי חיים מלאים ומחויבים. כך שאם אתה רוצה להיות אדם משוחרר, השחרור הזה תלוי רק בעמדה שבה אתה נוקט כלפי החוויה שלך - הוא אינו תלוי באיכות החוויה עצמה או בתוכנה.
זהו שיעור שקשה ללמוד אותו, אך הוא חשוב מאוד. בזמן המדיטציה, הדרך לתרגל זאת היא לא להתייחס לתוכן התודעה. מטרת המדיטציה היא לשמור על עמדה של חופש, תהיה חוויתך הפנימית אשר תהיה. בעמדה הזו, אתה מסיט את תשומת הלב שלך ממחשבות, תמונות ורעיונות ומאפשר לה למצוא מנוח בתודעה עצמה.
אם אתה רוצה להיות חופשי, חשוב שתלמד איך לחוות באופן ישיר את הכאוס ואת הבלבול הלא אישיים והבלתי פוסקים של המחשבות שלך מבלי שהם יפריעו לך כלל. רק אם תוכל לשאת אותם תוכל גם לקבל עליהם אחריות. אם אינך יכול לשאת אותם, מן ההכרח הוא שאחרים יצטרכו לשאת בתוצאות. אם אינך יכול לשאת את תוכן המחשבות שלך בשעה שאתה פשוט יושב ללא תזוזה ושם לב לחווייתך, איך תוכל לבחור בחירות נכונות כשאתה הולך, מדבר ומעורב עם אחרים? כך שמדיטציה היא אימון לחיים.
סערת המחשבות
כשאינך נוקט בכל יחס שהוא כלפי תוכן התודעה שלך, לא משנה מה עולה - אתה עשוי להתנסות בחוויות נשגבות, מופלאות ומלאות אקסטזה או יתכן שתוצף בדחפים מפחידים, אפלים ומרושעים, אבל אתה שומר על אי תזוזה ואינך עוסק בהם.
על כולנו להיזהר מאוד בקשר לבחירות שאנחנו מבצעים ביחס לחוויה הפנימית שלנו בכל רגע נתון, כי תמיד יש להן תוצאות. בכל פעם שאתה מרשה לסערות הפנימיות של המחשבות ושל הרגשות שלך לזרוק אותך לכל עבר, ללא מודעות, יהיה עליך לשלם את המחיר והחלק הגרוע ביותר של המחיר הזה הוא אובדן הביטחון העצמי שלך ואובדן האמונה שלך ביכולתך להיות חופשי. אך אם תישאר ללא תזוזה, גם בתוכך וגם כלפי חוץ, אז בחלוף הסערה תחווה שמחה רבה והתעלות, כי יתחוור לך שכוונתך להיות חופשי חזקה יותר מאשר הכאוס של מחשבותיך.