עוף? לא טוב

בחודש האחרון התווספה אופציה שלישית לחובבי המסעדות ההודיות הצמחוניות בת"א – צ'אנדרה, מסעדה ירושלמית שעקרה לתל אביב. שתי המסעדות הוותיקות יותר בתחום הן "24 רופי" ו"סב קוץ' מילגה". עדיין לא יצא לי לבקר בצ'אנדרה, אבל את שתי אחיותיה הגדולות אני מכירה היטב, וכחובבת שלהן ושל הז'אנר בכלל, נראה לי שלא ירחק היום בו אשימה פעמיי למתחם יד חרוצים ואתלבט בכובד ראש האם להזמין טאלי, פאלאק פניר או מלאי כופתה.

עד לפני כעשור, המסעדות ההודיות בארץ היו שונות מאד משלושת הנזכרות לעיל. אינדירה וטנדורי, למשל, הגישו אוכל בשרי (אם כי לזכותן ייאמר שתמיד היה שם מה לאכול לצמחונים) במחירים לא זולים יחסית. הסועדים בהן לא היו פליטי הודו צעירים עם ראסטות בשיער, נהפוך הוא. המלצרים היו מעונבים ורשמיים, והם היו הודים אמיתיים.

המפנה חל כשמספר הישראלים שנסעו להודו ושבו ממנה אכולי געגועים וצמאים לשחזור החוויה הגיע למסה קריטית. אז החלו להיפתח מסעדות הודיות מסוג שונה. מסעדות פועלים לא מעונבות, זולות, ולמרבה השמחה – צמחוניות. מעולם לא הייתי בהודו. מצד אחד, מקום רוחני, מעוז הבודהיזם שכה מרתק אותי. מצד שני, מראות קשים של עוני, נכות ומוות שאני חוששת שהיו משלחים אותי חזרה לארץ תוך פחות מ-24 שעות. מסעדות הודיות כמו 24 רופי וסב קוץ' מילגה מאפשרות לי לטעום מהווייב (ומהאוכל) כשהמצוקה היחידה שנקרית על דרכי היא מציאת חניה בדרום תל אביב.

נאמנות לרוח מסעדות הפועלים ההודיות שבהשראתן נפתחו, כל שלוש המסעדות נמצאות בדרום תל אביב. 24 רופי חבויה בבית משרדים ברחוב שוקן (אבל יש גם סניף בכפר סבא), סב קוץ' מילגה תופסת את כל ארבע הקומות בבנין ברחוב המשביר, והחברה החדשה, צ'אנדרה, שוכנת במתחם יד חרוצים. למעשה, סב קוץ' מילגה היא לא רק מסעדה. יש בה גם בר, הקרנות סרטים, מכבסה, הופעות חיות וגסט האוס.

אני אוהבת את האווירה במסעדות האלה, אני אוהבת את השמות שלהן: סב קוץ' מילגה – "הכל אפשרי". צ'אנדרה, "ירח" בהודית. אני אוהבת את הישיבה על ספות או כריות, את הגישה הידידותית והסחבקית של המלצרים, את האוכל שממש ממש טעים לי, את המחירים הסבירים ביותר, אבל יותר מכל את העובדה שלא צמחונים מרגישים שם כמו בבית ונהנים מהאוכל בלי להרגיש שמשהו חסר להם בארוחה.

כשאני מתלווה לחברים למסעדות לא צמחוניות, החוויה שלי היא בדרך כלל הרבה פחות מספקת. אבל כשהם יושבים איתי במסעדות האלה, הם נהנים מהאוכל וממגוון המנות הרחב, שבעים ממנו, ולא מרגישים בחסרונו של בשר. למעשה, סב קוץ' מילגה הפכה לברירת המחדל של בן זוגי אוכל הבשר ושלי כשאנחנו מזמינים אוכל. עד כדי כך.

המנה הבסיסית, שהיא ארוחה שלמה, נקראת טאלי. מנה צמחונית, מוגשת בצלחת מתכת מסורתית המחולקת לתאים ומכילה דאל (תבשיל עדשים), סאבג'י (תבשילי ירקות) אורז (לבן או מלא), צ'פאטי (פיתה הודית דקה) וצלוחית עם יוגורט לעידון חום המנה והחריפות. יש גם מנות שאינן ארוחה שלמה, כמו מלאי כופתה (כופתאות תפוחי אדמה וגבינה ברוטב), שאני לא מכירה אף אחד שלא אוהב, מצד אחד, אבל גם לא מכירה אף אחד שאוהב אותה יותר ממני, מצד שני. יכולתי לחיות על תפריט של מלאי כופתא במשך חודש רצוף. יש מנות עם גבינה הודית שנקראת פניר. האהובה עליי היא פאלאק פניר – תבשיל תרד עם גבינת פניר. עם שתיה (לאו דווקא צ'אי) וקינוח, אפשר לסגור ארוחה בסביבות ה-50-60 ש'. ובמצב של היום, זו עוד סיבה לנסות את המקומות האלה. מקסימום,הלכו 24 רופי.