"אם מנהלי בתי המלון באילת או בים המלח היו מגיעים היום ליריחו, לרמאללה ולבית לחם, הם היו מופתעים לגלות שהמלונות שם מלאים בערבים-ישראלים שהלכו לבלות בערים הפלסטיניות את חופשת חג הקורבן משום שמשכו אותם לשם בקמפיינים פרסומיים. על המנהלים היהודים ללכת לראות מה הם מפספסים כשהם מתעלמים לגמרי מהלקוח הערבי-ישראלי. הרי אם הם לא יביאו את הלקוח הערבי, מישהו אחר יעשה את זה במקומו ועל חשבונו. מי שלא רוצה את הכסף שלי, לא יקבל".
אנשי עסקים ערבים בישראל לא מצליחים להבין אנשי עסקים יהודים. מונולוג הפתיחה שייך למנכ"ל מרכז 'מוסאוא' לזכויות האזרחים הערבים בישראל ג'עפר פרח, שמציג את תמונת המצב על קצה המזלג. "איש העסקים הישראלי אינו מבין את הפוטנציאל בחברה הערבית", הוא קובע. "גורמים חדשים, כמו הרשות הפלסטינית או ירדן, מחפשים את הפוטנציאל הזה וגם מגלים אותו. לעומת זאת, הגורמים העסקיים בישראל מפספסים אותו".
לפני כשבוע השיק מרכז 'מוסאוא' קמפיין חדש תחת הכותרת "עם ערבים עושים עסקים", שמטרתו לקרב את החברה הערבית לשיתוף פעולה כלכלי גם בישראל וגם באזור. בכנס שנערך לפני שבוע בנצרת הוצגו יוזמות כלכליות שקיימות במגזר הערבי בתחומים שונים כגון תיירות, שיווק ותשתיות. 400 אנשי עסקים הגיעו לכנס ולפי פרח, "כמות כרטיסי הביקור שהוחלפה שם מעידה שיש עניין רב בעבודה משותפת". מטרת הקמפיין: להכפיל את הייצור של עסקים ערבים על ידי איתור הזדמנויות עסקיות בין אנשי עסקים ערבים ויהודים או ערבים ופלסטינים.
הסיבה להשקת הקמפיין, לדברי פרח, היא היעדר פלטפורמות שמציגות את הכוח הכלכלי האדיר של החברה הערבית. "החברה הערבית היא חברה שצורכת כמעט 40 מיליארד שקל בשנה, כאשר רוב המוצרים שהיא צורכת הם ישראלים. כמעט 30 אחוז מהצרכנות בישראל מתבססת על החברה הערבית, משום שהמשפחות הערביות יותר גדולות. יחד עם זאת, כשבאים לבדוק את שיתוף הערבים בייצור רואים שהוא אפסי. בנקודה זו רצינו להישאר לא רק כחברה צרכנית אלא גם כחברה יצרנית".
סאמר נח'לה, מנהל מחלקת ייבוא וייצוא במפעל "קפה סובחי נח'לה אדום", ואיש עסקים מרכזי במגזר הערבי בישראל, סבור כי המגזר הערבי מפגר בגלל עשרות שנות אפליה בתחום העסקי. "מבחינה כלכלית, המגזר הערבי עדיין בתול כי עד עכשיו לא מוצה שום פוטנציאל שיש בו. עד לפני עשר שנים הבעיה היתה שהמדינה לא הסתכלה על המגזר העסקי הערבי ולא השקיעה בו גרוש. בשנים האחרונות יש שינוי מגמה אבל הבעיה היא שנקודת הזינוק של המגזר הערבי מפגרת בארבעים שנה משאר מדינת ישראל. זה כמו שנותנים לשני אנשים להתחרות במרוץ של 100 מטר, כשלאחד נותנים להתחיל מנקודת הזינוק ולשני נותנים להתחיל אחרי 50 מטר. הרי זה בלתי אפשרי לסגור את הפער".
כלכלה לא מביאה רייטינג
פרח סבור כי בניגוד למגזרים אחרים בחברה הישראלית, לחברה הערבית יש הפוטנציאל הגבוה ביותר לתרום לצמיחה. "מכל החברות בישראל, היא יכולה הכי הרבה לתרום לחברה הישראלית. למרות כל זאת, הן הקהילה העסקית והן המדינה אינן מתייחסות לפוטנציאל הזה". תחום ההשכלה, למשל, יכול היה להרוויח מהחברה הערבית אולם מי שקוטפת את הפירות הכלכליים היא דווקא שכנתנו ממזרח: "במקום להקים אוניברסיטה ערבית ולהשקיע בפוטנציאל, חמשת אלפים סטודנטים ערבים יוצאים ללמוד בירדן והמשפחות שלהם משקיעות שם 300 מיליון שקל".
נח'לה מסכים: "אין מגזר שאפשר להשקיע בו כה מעט ולקבל ממנו כה הרבה למדינה כמו המגזר הערבי. ההון האנושי הערבי, מבחינת יכולות, השכלה ופוטנציאל - קיים. צריך מישהו שייתן להם את המקפצה הקטנה הזו כדי להשתלב בחיים הכלכליים ותרומתם למדינה תהיה אז גדולה".
מהם הגורמים שמאטים את המגזר הערבי מהשתלבות בקהילה העסקית מלבד נקודת זינוק שמפגרת בארבעים שנה? "ראשית, אין בנמצא תשתיות ערביות כלכליות", מסביר נח'לה. "אין אזורי תעשייה, מלבד אזור פה ושם שנדחק בתוך יישוב ואינו מתיימר כלל להיות אזור תעשייה. שנית, יש בעיות של תכניות מתאר במגזר הערבי. בניגוד למגזר היהודי, שם הקרקעות בבעלות המדינה, לקרקעות במגזר הערבי יש אלף שותפים. כמעט בלתי אפשרי לקדם תכניות ולהקים אזורי תעשייה".
"בשנים האחרונות יש תכניות מטעם המדינה לעזרה לעסקים למיניהם", ממשיך נח'לה. "אין ספק שהכוונות טובות גם כלפי המגזר הערבי, אבל האישה הערבייה הפשוטה אינה מכירה את התכניות האלה וכיצד משיגים אותן. אולי אם יוסיפו כמה שעות ייעוץ של מומחה, הדבר יסייע לעסקים הקטנים במגזר הערבי". הסבר נוסף הוא, איך לא, החינוך: "אין שום חינוך כלכלי במגזר הערבי", הוא אומר. "לצעיר הערבי בן ה-18 שיוצא מבית הספר אין שום כלים להתמודד במלחמה הכלכלית. אם ישקיעו בהם, יהיה ניתן לראות צעירים מעורבים שיביאו לצמיחה הן במגזר הערבי והן במדינה".
וכיצד מסביר פרח את ההתעלמות הישראלית מהמגזר הערבי? "הקהילה העסקית חיה סביב עצמה", הוא פוסק. "היא מכירה יותר את השווקים באירופה ואומרת לעצמה שהחברה הערבית היא שוק קטן. ככה נוצר מצב שבשוק ההייטק בישראל יש מיקור-חוץ בזמן שיש 50 אלף דורשי עבודה ערבים. הרי במקום למצוא פתרונות של מיקור-חוץ, אפשר למצוא ערבים שישתלבו בתחום ההייטק".
לא רק ההתעלמות מהחברה הערבית מטרידה את פרח אלא גם הנתק המוחלט ממנה. "אם תשאל חברות ישראליות אם הן מכירות חברות הייטק ערביות, הן יגידו שלא, אבל יש לנו חמש חברות כאלה", אומר פרח. "מקבלי ההחלטות בישראל אינם מכירים דבר, אין להן בכלל נגישות למידע הזה. בין האוכלוסייה הערבית היצרנית לבין הממשל והקהילה העסקית נוצר נתק שהולך ומעמיק. הנתק הזה הוא אינו רק עניין של שפה, אלא נתק נפשי".
בעיני נח'לה, הכול מתחיל ונגמר בפוליטיקאים. "המדינה קיבלה החלטה להקים רשות לפיתוח כלכלי למגזר הערבי. זהו צעד לכיוון הנכון. עד עכשיו לא התעסקו בזה כי לא סקסי להתעסק בנושא הכלכלי. פוליטיקאים רוצים להשיג תוצאות מהירות ולעסוק בנושאים עתירי רייטינג, ואילו בכלכלה מקבלים תוצאות תוך כמה שנים והרייטינג נמוך. במשך שנים הממשלות והמפלגות התעסקו בנושא הכלכלי מתוך ראייה קצרת-טווח. על הגופים הכלכליים לשתף פעולה עם אנשי עסקים יהודים, ערבים וממשלת ישראל ובכך כולם יפיקו תועלת. הרי אם למגזר הערבי יהיה טוב, למדינה יהיה טוב יותר".