"החלטנו להביא את הבקעה לכיכר רבין"

מאת לירון מרוז

הרחוב, שכבר עמוס בגורמים שונים התומכים או מתנגדים להסכם עתידי עם הפלסטינים, קלט אתמול קבוצה חדשה: מתיישבי בקעת הירדן. באוהל ממוזג ומרווח בכיכר רבין, מטרים בודדים מאוהל ההורים השכולים, מנסים התושבים להסביר את החשיבות שבשמירה על הבקעה בכל הסכם שלום.

"הרבה אנשים ממרכז הארץ בכלל לא יודעים איפה זה בקעת הירדן אז החלטנו לבוא לכיכר רבין ולהביא את הבקעה לכאן", אומר דובי טל משדמות מחולה, יו"ר מטה המאבק וראש המועצה הדתית בקעת הירדן. "התברר לנו שהמאבק האמיתי הוא על דעת הקהל".

6,000 תושבי הבקעה, שרובם המכריע חילוני ו-70 אחוז מהם הצביעו בעד ברק, נמצאים במלכוד. מצד אחד הם חוששים לבתיהם, מצד שני הם נרתעים מלהצטרף למאבק הכללי בהסכם, המזוהה עם יש"ע. "אני מרגיש נבגד מברק", אומר ניסים דואניס (צ'ינו), מזכיר מעלה אפרים. "הוא הבטיח שבקעת הירדן בקונצזוס הלאומי. אמרו לנו לבוא לכאן וליישב את האזור אז באתי. כל המתיישבים בבקעה הופנו על ידי הממשלה, בניגוד ליש"ע, שם גוש אמונים התיישב על דעת עצמו". אין להם תשובה ברורה מה יעשו אם אכן ייחתם הסכם. "זה כמו לבחור בין אבא לאמא", אומר אחד הנוכחים.

בשעה תשע בבוקר מתכנסים ראשי המאבק עם ראשי "מחנות העולים" - תנועת נוער המזוהה עם ההתיישבות העובדת. לפני כשנה וחצי עלו מספר צעירים מטעם התנועה וחידשו את ההתיישבות בקיבוץ נערן, המצוי בלב יישובי הבקעה.

הדיון, בהשתתפות כ-10 אנשים, נערך תוך הקפדה על תרבות הדיבור. השיח מנסה למצוא מכנה משותף בין טל, שאינו פוסל הצטרפות למאבק של יש"ע, לבין אנשי התק"ם. עוברי אורח מתגודדים וקוראים הערות ביניים קנטרניות לעבר אנשי התק"ם. תוך זמן קצר הופכות קריאות הביניים את הדיון לבלתי נסבל.

הדיון מופסק לא לפני שאחד מתושבי נערן בכל זאת מחליט לסכם בהצהרה: "אנחנו אומרים לראש הממשלה - סע לשלום וחזור בשלום עם בקעת הירדן". לא דבר שלא שמענו עליו קודם.