פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חמסה עליכם

      אז של מי כף היד בסמל החמסה, של פטימה או מרים? תלוי את מי שואלים. ירון שוורץ עם קיצור תולדות החמסה, לקסיקון הניו אייג’

      חמסה

      עין הרע, טפו, טפו, טפו, רק שלא תיפול עלינו. מדריך הניו-אייג'יסט לתורת הנסתר, השדים והכשפים יעסוק הפעם במשהו מקומי משלנו - סמל החמסה. האמת, לא בדיוק שלנו. אם לא שמתם לב, ברוב החמסות הבוהן והזרת מקבילות באורכן. ארכיאולוגים שהתאמצו מצאו אימג' דומה של משולש עם שתי ידיים קטנות בצדדים, במצרים ובתוניס.

      במאות שלפני הספירה היה זה כנראה סמלה של אלת הירח. אחר כך המוסלמים הפכו את הסמל ליד של ממש וטענו כי זו שייכת לפטימה, אחותו של מוחמד. סיפור ההצדקה היה פשוט: פטימה בישלה חלב כשבעלה עלי נכנס לחדר עם אישה אחרת. מרוב תדהמה נפלה הכף לתבשיל ופטימה המשיכה לבחוש עם היד עצמה. ידה של פטימה התקבעה כסמל הסובלנות והאמונה. הדמעה שהזילה בגלל בעלה הגיעה עד לחמסה והתמקמה במרכזה נגד מזל רע נוסף.

      אנחנו כמובן לא קיבלנו את הגרסה הזו והעדפנו להאמין כי זו כף ידה של מרים, אחות ומשה ואהרון, כשאצבעותיה מסמלות את חמשת חומשי התורה. מאז, במשך מאות שנים שמרה החמסה על היהודים, בפתח הבית, על הצוואר, בארנק ובמחזיק המפתחות. לחמסה התווספו עם השנים דגים, מגן דויד, כתובות קבליות ותפילות. חמסה-יד הפונה כלפי מטה מבטיחה איכויות נשיות ומזל טוב. חמסה-יד הפונה כלפי מעלה מזמינה איכויות גבריות להרחקת עין הרע ולשמירה על הביטחון האישי.

      כך או כך, עידן הניו אייג' נתן לחמסה לנדוד הלאה. לאחר שייצגה עבודה זרה, מוסלמים, יהודים, דתיים וחילוניים, המשיכה החמסה להודו, שם אימצו את השם בלבד, בלי הסמל, והפכו אותה לעוד טכניקה זריזה להארה הנקראת, איך לא, חמסה יוגה, תרגול יוגי שמבטיח פריצת דרך לכל בני הדתות באשר הם.