מה הקשר בין האלימות השיטתית של המתנחלים כלפי פלסטינים בשטחים, אלימות מינית ואחרת כלפי נשים, אפליה גזענית כלפי מזרחים וערבים, אלימות כלכלית ויחס פוגעני כלפי עובדים ומובטלים? את כל אלה מניעה ויוצרת אותה ממשלה, אותו שלטון שמפריט עצמו מכל אחריות כלפי צדק, כבוד ושוויון לאוכלוסיה. אותו שלטון ממשיך בשלו, מציב את רובנו על מדרון חלקלק, יוצר מחד את הבעיה ואז לכאורה, מודיע כי עושה הכל לפתרונה. אותו שלטון שהושיב בחדווה את המתנחלים בתוך שטחיה של אוכלוסיה כבושה, הוא אותו אחד שיצר במשק מהלך הפרטה שהותיר את רוב האוכלוסייה ללא פרנסה בטוחה, ללא ביטחון מפני אלימות קיומית-כלכלית-חברתית, ללא רשתות הגנה.
וכמו עכשיו, כאשר שלל שרים מודיעים, בעצת יח"צנים, כי יעשו הכל על מנת לכלוא חבורה מסוכנת של מתנחלים מתעללים, כך מבטיחים לנו מועמדים לראשות ממשלה כי דקה לאחר שייבחרו הם יתקנו את חוליי החברה והכלכלה. רגע אחד הם מפריטים, רגע אחרי הם מצילים. רגע אחד הם כובשים, רגע אחרי הם מזועזעים מהפוגרומים שנעשים על ידי מתנחלים. רגע אחד הם מארגנים עסקאות טיעון וקידום לעברייני מין, רגע אחרי הם טוענים כי יעשו הכל כדי להיאבק באלימות מינית כלפי נשים. רגע אחד מרימים אצבע בעד יציאה למלחמה והפקרת אוכלוסיית לבנון וצפון המדינה, רגע אחרי הם מודיעים על תוכניות הצלה עבור כל אלה שבעטיים קרסו, נפגעו, נותרו ללא ביטחון באף אחד מתחומי מחייתם. תחילה מארגנים בכירי השלטון את אותה מציאות מפלה-אלימה, אחר כך הם יוצאים אל ציבור בחדווה, מכריזים "לא ניתן לאלימות כלפיכם להמשיך בשלה".
התקופה מסוכנת, הציבור מיואש
הדו"ח של האגודה לזכויות האזרח שהתפרסם אתמול לא אמור להפתיע, הלוואי שיזעזע את אמות הסיפים, יגרום לכולנו להבין את הקשר בין שלל סוגים של אפליות, דיכויים, כיבושים. אפליה מעמיקה כלפי נשים, ערבים ומזרחים, הדרה החוצה של מהגרים, גזענות מתרחבת, כלכלה מתפרקת, אבטלה גואה, פערי הכנסה בין מעמדות ועדות ובין גברים לנשים בכל שדרות האוכלוסייה. מה שנותר מכל אלה זו אליטה שבעה ודקה שמאמינה כי אפשרי עבורה להמשיך בשלה, ממילא הציבור ישתוק. הם ממשיכים לסמוך כי אנחנו נמשיך להאמין להכרזות שמנוסחות במשרדים של יועצי תקשורת שמגנים בלהט על בעלי משרות בכירות.
זו תקופה מסוכנת כי הציבור מיואש, הממשלה מחלישה מזה שנים כל רעש של התנגדות ומחאה. מתוך קריסה של כל אותן מערכות שהיו אמורות להגן על ביטחון תושבות ותושבי המדינה, עלול הציבור לחפש אחר מנהיג חזק שיפיל את מלוא האחריות על אויב חיצוני, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שממחישות מהלך ציבורי שכזה בעת נפילה חברתית-כלכלית. ישנה אפשרות אחרת, עליה יש להתעקש - לא מנהיג חזק וגיבור אנו צריכים, לא הטלת האשמה על אויב חיצוני, אלו לא הפלסטינים, לא האירנים, לא החיזבאללה שאחראים על היעדר ביטחון בתוך מדינה שמפריטה וקורעת את כל מה שהיה אמור ליצור עבורנו רשתות הגנה.
במקום להביט החוצה מחוץ לגדרות לאומיים של חברה, כל שעלינו לעשות הוא להביט מעלה אל שלטון ובכירים שבעים עד זרא ולהבין כי הם אלו שלא מפסיקים לייצר עבורנו תעמולה, לפיה מי שמסכן את קיומנו נמצא מחוץ לגבולות המדינה. כל זאת כאשר בעצם חברי אותה אליטה דקה - הם אלו שיוצרים כל העת את אותן הריסות כדי שיוכלו דקה אחרי להבטיח כי יצילו אותנו מחיים נטולי ביטחון, רווי אלימות, עוני, גזענות, אפליה, היעדר וודאות מה יקרה עוד דקה.