עושים חדשות, הגרסה הפלסטינית

כרים עסאכרה מסובב את המחשב לכיווננו ומציג את הנתונים הסטטיסטיים. "מאות אנשים בלבד קראו את הידיעה על אבו מאזן, ולעומת זאת אלפים קראו את הידיעה על השוד בקלקיליה", הוא צוחק ומיד מסביר: "בניגוד למה שחושבים, מה שהכי פחות מעניין את הציבור הפלסטיני הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומה שהכי מעניין אותו הוא נושאים חברתיים, כלכליים ופליליים".

עסאכרה יודע על מה הוא מדבר. הוא עובד בסוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" מאז יום הקמתה בשנת 2004 ומכיר היטב את הרגלי הקריאה של הפלסטינים. כיום הוא מכהן כראש דסק החדשות בערבית ב"מען", אחד התפקידים המרכזיים בסוכנות. לצד הדסק הערבי, פועלים גם דסק באנגלית ואף בעברית, שפונה לקהל הישראלי. בארבעת החודשים האחרונים פסקה פעילותו אולם עסאכרה מבטיח ש"בקרוב הוא יחזור לפעילות".

סוכנות הידיעות "מען" היא אחת מאמצעי התקשורת הגדולים, המשפיעים והפופולריים ברשות הפלסטינית. משרדיה המרכזיים נמצאים בקומה השמינית בבניין דג'אני שבבית לחם, אולם היא מפעילה משרדים משניים גם ברמאללה וברצועת עזה, שם פרושים שבעה כתבים ושני צלמים. ובגדה? "כמעט בכל עיר גדולה יושב כתב המסקר את המתרחש באזור ונמצא בקשר עם המשרד המרכזי בבית לחם. יש לנו כתבים וצלמים בחברון, רמאללה, ג'נין, טולכרם, שכם, סלפית, קלקיליה ויריחו", מפרט עסאכרה.

חשיבותה של "מען" היא בהוגנות שלה, הפופולאריות שלה נעוצה באובייקטיביות שלה והצלחתה טמונה בדיווחיה האמינים. מקורותיה נחשבים למהימנים והיא אינה נוטה להזדהות עם שום גורם. לעיתים חמאס הוא זה שזועם על כתבה שפורסמה באתר, אך לעיתים דווקא דובריו של ארגון פתח הם אלו שצועקים על הכתב או העורך דרך שפופרת הטלפון. אובייקטיבים? "בוודאי", משיב עסאכרה. "הן חמאס והן פתח מפעילים עלינו לחץ לפרסם דיווחים מסוימים או להסיר מהאתר דיווחים אחרים. אנחנו נותנים זכות תגובה לכל גוף ולכל מפלגה, ומקפידים לתת פתחון פה אפילו לדובר צה"ל ולמנהל האזרחי. האיזון מאד חשוב לנו".

כיצד שונה הסיקור של הכתבים שלכם ברצועה מאשר אלו בגדה, אני שואל. "ברצועת עזה הכתבים והצלמים מפחדים הרבה יותר מאשר הכתבים בגדה", משיב עסאכרה. "לכתבים בגדה יש חופש ביטוי מלא והם אינם חוששים להביע ביקורת על השלטונות. בעזה הכתבים נתונים למעקב ולפעמים גם עוצרים אותם. בשל זאת הכיסוי התקשורתי של הכתבים שלנו בעזה הוא הרבה יותר זהיר".

מלבד סיפורים חברתיים וכלכליים, מסתבר שהציבור הפלסטיני מתעניין גם במתרחש בחברה הישראלית. העורך הראשי של הסוכנות, נאסר לחאם, הוא דובר עברית רהוטה ונחשב לאחד המומחים הפלסטינים הגדולים ביותר לישראל ולתקשורת בישראל. המעקב הצמוד - שהנחיל לחאם - אחרי התקשורת הישראלית משיא פרי מדי יום ביומו: הכתבות על ישראל זוכות לרייטינג גבוה ולתגובות רבות.

"אפשר לומר", מסכם עסאכרה, "שהציבור הפלסטיני עייף מלקרוא על הפגזות, חיסולים, הפצצות, אבו מאזן, סלאם פיאד, איסמעיל הניה, ומעדיף כתבות על חברה וכלכלה. באשר לישראל, הפלסטינים מתעניינים בכל מה שקורה שם, בין אם בפוליטיקה, בספורט, בתרבות ובכלכלה".

המעקב אחר התקשורת הישראלית חסר-תקדים בהיקפו. במשרד רחב-מימדים המוצף בטלוויזיות עוקב צוות של מספר עובדים אחר כל הערוצים הישראלים, ושם דגש מיוחד על תוכניות חדשותיות שעשויות להנפיק סקופ או שניים, כגון "5 עם רפי רשף", "6 עם עודד בן עמי", "לונדון וקירשנבאום" ומהדורות החדשות. ועוד לא הזכרנו האזנה למהדורות החדשות ולתוכניות האקטואליה ברדיו וקריאת כל העיתונים ואתרי החדשות בניסיון לאתר סיפורים פיקנטיים ומושכים. המעטפות של טלנסקי? מעניין. פגישת אולמרט ואבו מאזן? האמת, קצת פחות.