אל תנענעי את הסירה

"החיים שלי נהדרים" הוא אמר "עכשיו כשיש לי גם יותר זמן פנוי לעסוק בתחביבים שלי מעבר לעבודה היומיומית אני ממש מאושר, אני גם ממש נהנה בעבודה, היא מאתגרת ומפרה אותי לחלוטין, אני אומר לך מצאתי לי יופי של מיי מנוחות ואני שט, אני שט ואני מבסוט" אמר בחיוך מאוזן לאוזן ושם ידיו מאחורי העורף נשען על כסאו כמוכיח את דבריו.

כל נאום האושר הזה יצא מפיו של חבר שישב איתי סוף סוף לקפה אחרי חודשים ארוכים בהם נעדר מחיי עקב אילוצי הלימודים ושאר עיסוקים שונים שמנעו ממנו מלשבת איתי. "אני ממש שמחה לשמוע" השבתי, "כמו שזה נשמע הדבר היחיד שחסר לך הוא איזו גברת לידך, אתה לא מרגיש צורך לחלוק את כל האושר הזה עם בת זוג שתשלים לך את התמונה?"

"תראי, אני חושב שאין לי סיבה להיות מודאג" הוא חייך אלי "אני לא מחפש ואני לא לחוץ, אני כנראה עדיין לא מוכן, האחת שמתאימה לי תגיע בדיוק בזמן ובמקום כשאהיה מוכן ואז אני גם אדע, ברגע שאתה מוכן אתה מקבל את מה שמיועד לך, זה הכל עניין של מוכנות" חתם את דבריו.

ישבתי מולו והסתכלתי על פניו השלוות, רגוע ובטוח בעצמו, לרגע דבריו נשמעו לי לחלוטין כמו הדבר הכי לגיטימי והגיוני שיכול להיות בעולם, בדיוק באותה נקודה הרגשתי איך הבחילה מתבשלת לי בבטן ומאיימת לפרוץ בשתי דרכים, הדרך האחת הייתה להקיא עליו ועל האושר המעצבן שלו ועל כך כי הוא מעיז להיות כל כך מאושר ולשמור לעצמו את כל האושר מבלי לחלוק עם הבריות, הדרך השניה בה גם בחרתי הייתה להטיח בו את כעסי, " יש לי כמה שאלות אליך מר אדון אור ואהבה" הטחתי בו זועפת "התיאוריה היפה שלך תופסת גם על שאר הנתינים בממלכתך המופלאה? או שרק עליך היא חלה? סיננתי לעברו ולרגע ראיתי איך פניו מאבדים את השלווה שנחה עליהם לטובת מגננה מהתקפתי.

"אני לא מבין אותך, על מה את כועסת, מה פיספסתי ובמה בדיוק אני אשם? ותפסיקי עם הצעקות, את מלחיצה אותי ועושה לי גלים בסירה, אמרתי לך שאני שט, למה מרעידה את הסירה?" שאל.
"אני לא אחסוך ממך הסברים אל חשש, אני אסביר את עצמי ברור לגמריי, הנה תסתכל, אתה רואה אותי? תסתכל טוב ותקשיב, אני אפרת גונן מוכנה, אתה שומע? אני מוכנה, גם לי טוב ונעים גם בעבודה היומיומית וגם בתחביביי השונים, גם אני מאושרת מהמקום שאני נמצאת בו ואני לא עוסקת בחיפושים, אני גוש אחד שלם של סבלנות, אבל אני מוכנה, אתה אולי לא מוכן אבל אני כן, אז מה אתה אומר על זה? כי אני לא רואה כאן אף בחור מיועד שמגיע משום כיוון? ואני מוכנה, אני אומרת לך מוכנה לגמריי, אז איך אתה מסביר את זה, אה? מה יש לתיאורייה היפה שלך לומר על זה?" יריתי לעברו את המוכנות שלי והוא שקצת נבהל מהתגובה התוקפנית החל להתנדנד על כיסאו בחוסר שקט ומצא כי המעשה הכי אפקטיבי יהיה לקרוא למלצרית כדי לחזק את הקפה שלנו במנת אלכוהול שמשתלבת טוב עם קפה לאנשים שקצת ירדו מהפסים, הוא יצא תוך כך לנוחיות וחזר כשהוא מחפש על פניי מבט המסמן רגיעה.
זה היה צעד נבון בהחלט, הרוחות נרגעו במעט אבל אני עדיין לא קבלתי תשובות לאף אחת מהשאלות שלי, ציינתי בפניו כי על אף הנחישות ונקיטת המעשה לטובת הפוגה מצעקותיי הוא זוכה בשתי נקודות אך הוא לא ימלט מלתת לי תשובה ברורה והולמת, "אני מחכה" סיננתי לעברו.

הוא התיישב מולי ולקח את ידי בידו כמרגיע, הראיתי לו שיניים כמו כלבלב כועס המזהיר כי הוא עתיד לקבל נשיכה, "אפרת מתוקה שלי, אני מאמין לך שאת מוכנה ואני גם חושב שאת אכן ניחנת בסבלנות ובסובלנות שבהחלט ראויים לשבח, מאידך אני לחלוטין דבק בתיאוריה שלי ומאמין כי הזמן שלך גם הוא יגיע, מה שכן אני חושב שאת צריכה לתת לו לעשות את שלו, להקים צעקות בהחלט לא נחשב לסוג של מוכנות, אלא אם כן את מוכנה להרגע, את מוכנה?" שאל, לקחתי את ידי בחזרה והשבתי "מוכנה מוכנה, סגרנו כבר את הפינה הזאת".

efratcoffee@walla.com