בינתיים, גם התפילה המשותפת שערכו השבוע נציגי שלוש הדתות על שפת הכינרת, כשפנו לחסדי שמיים בתחינה לממטרים, לא מועילה: עונת החורף הפכה השנה למשהו בין זיכרון עמום לשמועה. מעבר לתקוות הרוחניות, התחזיות המדעיות לא מעודדות, גם לא בנוגע להמשך העונה. בשירות המטרולוגי צופים חורף יבש. אמנם אוקטובר התאפיין בכמות גשמים גבוהה יחסית, אבל דצמבר, ינואר ופברואר צפויים להמשיך את אווירת השורטס והכפכפים הנוכחית, עם כמות גשמים נמוכה מהממוצע השנתי.
בחודש יוני האחרון, הכריז משרד האוצר על 2008 כ"שנת בצורת", הצפויה להימשך עד מאי 2009. הבצורת העכשוית מצטרפת לארבע שנות בצורת רצופות לפניה. בדיקה של המדד העיקרי בישראל למחסור בגשמים - מפלס הכנרת, שמספקת כשליש מכמות המים של ישראל) - מלמדת עד כמה הנתונים קשים. הכנרת זקוקה ל-5.55 מטרים נוספים כדי להגיע למפלס העליון. בינתיים, על פי אומדן רשות המים, אזרחי ישראל ממשיכים לצרוך, כל אחד ואחת מהם, כ-160 ליטר ביום.
"המרחק למאבק על מים עם שכנינו - קצר משנדמה"
משבר המים בישראל הולך ומתעצם מזה שנים. שלא כמו מסעות הפחדה אחרים שאזרחי ישראלי מתמודדים עימם ביום יום, איום המים הוא הרבה יותר מוחשי: דו"ח של המודיעין האמריקאי צופה כי ישראל תהיה אחד המוקדים המרכזיים בהם תהיה התפרצות של סכסוכים, עקב המחסור המחמיר במים.
בספרו החדש של אסף גברון, "הידרומניה", מוצגת תמונת מצב אפוקליפטית בה ישראל היא מדינה שנאבקת על משאבי המים האחרונים שלה, עם תושבים "מותשים מדי, מובסים מדי בשביל להגיב. הם חשבו על לגימת המים הבאה שלהם, הביטו אל האופק וחיכו לענן תועה שיבוא לכיוונם", כותב גברון. עבור ד"ר עדי וולפסון, מהמרכז לתהליכים ירוקים ב"מכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון", נבואת הזעם הזו רחוקה מלהיות תסריט מדע בדיוני.
"הדבר החשוב הוא ההבנה שמשבר המים הוא איום מיידי ואסטרטגי על המדינה, לא פחות מהאיום האיראני או המשבר הכלכלי" אומר ד"ר וולפסון לוואלה! חדשות. "בקצב הנוכחי, צפויים עליה במחירי המים, ירידה בהיקף הגידולים ועליה במחירי המוצרים שצורכים מים רבים כפירות, ירקות וגידולים חקלאים נוספים, ייבוש גינות ואתרי טבע". בטווח הארוך מדבר וולפסון על "מחסור במים שיגרום להפסקות מים ושיבושים. ומכאן המרחק למאבקים קיומים על מים עם שכננו קצר משנדמה".
וולפסון לא מאשים את הגשם הממאן לרדת. הבעיה לדבריו היא הטיפול הגרוע של מדינת ישראל במשבר המים. "המשבר הוא תולדה של מחדל לאומי מתמשך, של חוסר תכנון מקיף ומקדים. בישראל יש יותר מדי גופים שכביכול עוסקים במשק המים, אבל אין אף אחראי. את משק המים צריך לנהל, עם תוכניות, ולא שהוא יתנהל לבד. לא הייתי מציע לחכות לנס משמיים: ניסים לא תמיד מגיעים, ושנית - אפילו נס גדול ורווי מים לא יעזור לישראל במצבה הנוכחי החמור".