חברון מאז ולתמיד, עד שיבוא היס"מ

הנוער שהבטיח "עמונה פלוס פלוס" השאיר את המלחמה לאחרים והפינוי היה חלק, גם בזכות ברק. יהושע בריינר מסכם את אירועי בית המריבה

יהושע בריינר, חברון

מאז שהתקבלה ההחלטה על פינוי בית המריבה בחברון, השאלה שהעסיקה את דיירי הבית, המתנחלים בחברון וכל מי שעסק בנושא היתה "מתי?". היה ברור לכולם שהבית יפונה, ולא בהסכמה, אבל איש לא ידע מתי. לפחות עשר פעמים בשבועיים האחרונים הזעיקו אנשי הבית תגבורת למקום, מחשש שהפינוי עומד להתחיל. כל ג'יפ של משטרה גרר אחריו עשרות הודעות טקסט, וכל ניתוח אפשרי נעשה על מנת לנבא מתי יגיעו הכוחות אל הבית שבפאתי חברון.

אלא שמבצע הפינוי שנערך אתמול נעשה במהלך מבריק, מתוכנן היטב עד הפרט האחרון ועם אלמנט הפתעה שטרף למתנחלים את כל הקלפים. כולם היו בטוחים שהפינוי ייעשה בשעת לילה מאוחרת, כשדיירי הבית כבר עייפים, כשנוער הגבעות כבר הלך לישון ועם מינימום תקשורת מול הבית. בפועל, דווקא בשתיים וחצי בצהרים כבשו כוחות המשטרה והצבא את בית המריבה, כשבתוך המבנה שוהים לכל היותר 200 בני אדם.

הצמיגים הבוערים אותם תכננו הנערים להשליך על הכוחות נותרו על גג הבית, נקיים מדלק, פצצות הצבע נשארו במקומן וגם תפוחי האדמה הממוסמרים נותרו על הרצפה הלא מרוצפת. מי שהבטיח שבמאבק על בית המריבה יקבלו כוחות הגירוש "עמונה פלוס פלוס פלוס" קיבל בסופו של דבר מאבק שאירועי עמונה רחוקים ממנו כרחוק יצהר מנווה דקלים. לרוע מזלם של תושבי חברון הפלסטינים, הם ספגו את זעם המתנחלים באירועים האלימים שהתפרצו בעקבות הפינוי.

"שלפחות יתאמצו טיפה"

הפינוי תפס את המתנחלים עם המכנסיים למטה. סיור של כמה דקות בתוך הבית רגע אחרי שפונה ושנייה לפני שהוא נאטם, חושף את גודל ההפתעה. ספרי הלימוד עוד פתוחים בבית המדרש הארעי. באחד החדרים שבו התגוררה משפחה, עמדו תפוחי האדמה על הכיריים, מוכנים לארוחת הצהרים, כשעל השיש כבר חתוכים המלפפונים לסלט. המראה של אחד הדיירים מתיישב על כביש הגישה במרחק של מאה מטרים מהבית, כשהוא אומר "שלפחות יתאמצו טיפה", אומר בעצם הכל.

על הפעולה המוצלחת חתומים רבים, אך בעיקר שר הביטחון, אהוד ברק. שעתיים לפני הפינוי עוד ישב בחדר אחד עם הרב משה לוינגר ואנשיו, ממנהיגי תנועת נאמני ארץ ישראל, וניסה לשכנע אותם להתפנות מרצון. שעה קודם לכן נועד עם ראשי מועצת יש"ע. ביד אחת ניסה לחבק, ביד שנייה הורה להכין את הכוחות לפינוי דרך הטלפון האדום שבלשכה. אפילו הם לא הבינו את הרמז. ברק דרש מהם תשובה בתוך שעתיים לשאלה אם יתפנו מרצון. לוינגר ואנשיו דרשו ארכה עד יום שישי בצהרים. אף אחד לא שם לב שברק הסגיר את שעת הפינוי.

אפילו הכוחות בשטח לא חשבו שזה יעבור כל כך בשקט. אחרי אירועי האלימות הקשה של הנוער ששהה בבית בימים האחרונים, עמדו עשרות אמבולנסים בכוננות. אבל הנוער הזה, כך מסתבר, התרכז בניפוץ מצבות של מוסלמים בבית הקברות הסמוך ובהתעמרות בפלסטינים חסרי אונים. את המלחמה השאיר בידי בודדים אחרים.

מנהיגי המתנחלים מאמינים כי הם דווקא ניצחו. לדעתם, האירועים סביב בית המריבה נצרבו בבתודעה הציבורית, ובפעם הבא שיבואו לפנות עוד מאחז או התנחלות יחשבו פעמיים. פעולות המחאה הרבות שנרשמו בכל רחבי הגדה בעקבות הפינוי הן הניצחון, כך הם אומרים. ייתכן שהם צודקים, אבל בשורה התחתונה, המקום שהפך לסמל של ההתיישבות פונה דרך הכניסה הראשית ובמבצע שכלל קפיצה מרכבים אזרחיים ובידוד מוחלט של הבית. מי שרצה פינוי אלים, ראה את כוחות היס"מ של המשטרה סוגרים עניין תוך שעה בלי הרבה בעיות. רגע לפני שהוא (כנראה) מפסיד בקלפיות, זכה ברק בניצחון חלקי על המתנחלים. שר הביטחון הבא ייאלץ להתמודד מולם במאבק הבא. הסוגיה היחידה היא איפה הסיבוב הבא יתלקח, כי זו רק שאלה של זמן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully