הרצח האחרון על רקע רומנטי

בחדשות 2 הגדירו את הסיפור על גבר שירה באשתו כ"אהבה שנגמרה בדרך הנוראית ביותר", אך הקישור בין רומנטיקה לאלימות מופרך

  • רצח
  • אלימות
שולמית ואליענה אביצור

לפני כשבוע צוין יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, והתקשורת התגייסה. סיקרה, הוקיעה ואף עלתה עם קמפיין חדש של הרשות לקידום מעמד האישה, עם הסיסמה "אפשר לצאת ממעגל האלימות בלי לשבור את מעגל החיים". הקמפיין קורא לנשים שלא להשלים עם אלימות גברית, ולגברים לבוא ולקבל טיפול לבעיה האלימה שלהם.

השאלה היא איזו אישה ואיזה גבר בכלל יודו שיש להם בעיה, כאשר אותה תקשורת בדיוק, מסקרת מקרי אלימות באופן שנראה כאילו מצדיק אותם. "עכשיו לסיפור טראגי, על אהבה שנגמרה בדרך הנוראית ביותר. בעל שניסה לשכנע את אשתו לא לעזוב אותו, איבד שליטה, ירה בה ופצע אותה". אלה המילים בהן בחרו בערוץ 2 לספר לנו אתמול את סיפור הרצח הנוראי בפתח תקווה, בו גבר קנאי ורכושני ירה באשתו ופצע אותה, ירה למוות בחברו, ולבסוף ניסה להתאבד. במילים האלו מגולמת כל הסלחנות הממסדית והתרבותית שלנו כלפי תופעות של אלימות ורצח נשים בישראל.

"אהבה שנגמרה בדרך הנוראית ביותר"? הנחת היסוד שהרצח נבע מתוך אהבה, תורמת להצדקת המעשה, בהיותו נובע מ"מניעים רומנטיים", ואינה משאירה מקום לאפשרות שמדובר ביחס של רכושנות כללית כלפי נשים הנובע משוביניזם טהור שמקורו, כידוע, בתרבות הישראלית המוכרת בה הפערים התפיסתיים בין שני המינים עודם בולטים. שגבר שאינו מסוגל לסבול את הרעיון שאשתו (ויש לומר פרודתו), מחליטה באופן עצמאי שאיננה מעוניינת בקשר עמו, מחליט לנהוג כלפיה באלימות – כנראה לא בפעם הראשונה – ובוחר לשחרר אותה ממעגל החיים.

"איבד שליטה"? מילים אלו מצדיקות באופן מובהק את התוקף. האם מקרי שזהו בדיוק התירוץ בו בוחרים להשתמש רוב הגברים האלימים כדי להצדיק את מעשיהם? בתי הסוהר בישראל מלאים בגברים ש"איבדו שליטה", באשמת האישה, כמובן, שהרגיזה אותם עד איבוד עשתונות. לאורך הכתבה כולה מצוינת העובדה שהרוצח ניסה לשכנע את אשתו שוב ושוב "לא לעזוב אותו" ואת העובדה שבא לדירתה במטרה "לנסות לדבר איתה". מסתבר שהוא ניסה וניסה לפתור את המצב בדרכי שלום. כשבא אליה עם אקדח, גם אז היו לו כוונות שלום? מי שכועס ופגוע כל כך, עד שהוא עלול לאבד שליטה, עדיף לו שלא להחזיק אקדח. כך זה פשוט נראה כמו רצח מתוכנן.

"סיפור טראגי"

"עכשיו לסיפור טראגי" – אלו הן המילים הראויות היחידות שנאמרו בכתבה. אבל הטרגדיה אינה של כל המעורבים, כפי שרמז הכתב, אלא של שני קורבנות בלבד - האיש שאיבד את חייו, והאישה שאיבדה את חברה, את שלמות גופה ואת הביטחון האישי שלה. בסופו של דבר, מדובר בסיפור ידוע מראש, ובשנים האחרונות גם די שכיח, של גבר שחשב משום מה שאשתו שייכת לו, ושהוא יכול לעשות בה ככל העולה על דעתו.

לחדשות 2, ולתקשורת כולה, אחריות רבה על אופי הסיקור ועל הערכים שהיא מנחילה לצופיה. הרומנטיזציה שנעשית למקרים כאלו מעניקה לגיטימציה מסוימת לתוקפנים, במקום לבלום את המקרה האלים הבא. אין צורך לתת צידוקים נוספים לקנאים האלימים, שרואים עצמם בדיוק כפי שהוצג הרוצח – כאנשים ש"מאבדים שליטה", כרומנטיקנים שפועלים מתוך רגשות אהבה.

לבחירת המילים יש כוח עצום, וכדאי שנתחיל להשתמש בהן בצורה הראויה: אין דבר כזה "אלימות על רקע רומנטי", "רצח" זו לא מילה נרדפת ל"אהבה". יש "קנאה", יש "רכושנות", יש "שוביניזם" ו"בריונות". בואו נתחיל לקרוא לילד בשמו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully